אתה נכנס לחנות הספרים הקרובה לביתך, המדפים והבימות שבמרכז החנות עמוסים במאות כותרים הנערמים זה על זה. קשה, קשה מאוד לא לרוץ לסופרים מוכרים ולהרחיב את המנעד. איך מוצאים משהו בתוך ערמות הדפים הללו? זו התחושה שמלווה אותי בכל פעם שאני נכנס לאחת מחנויות הספרים של סטימצקי או צומת ספרים.
לשמחתי נכנסתי לאחרונה לתוכנית השגרירים של הוצאת הספרים, כנרת זמורה ביתן. בה אני מקבל רשימה ממנה ניתן לבחור ספרים לקריאה וסקירה. קצר וממוקד. הרשימה מאפשרת לי להיפתח ולהכיר סופרים חדשים ומחייבת אותי לבחור. כך הכרתי את גל חרמון סופר מקומי עם רוח גלילית. ספרו, בני גבל (זמורה ביתן, 2026) הוא כבר ספרו הרביעי אבל עבורי זו הייתה חוויה ראשונה של היכרות.
האמת, באתי עם ציפיות נמוכות סופר שלא הכרתי ששוב מנסה לכתוב על נושא חבוט של לוחם שייטת ואיש מוסד המצילים את ישראל. לשמחתי כבר בעמודים הראשונים הבנתי שעלי להרים את רף הציפיות. כמו שאני אוהב בספרות מותחנים איכותית הספר הוביל אותי דרך העלילה להכיר עולמות חדשים. כך בפעם הראשונה שמעתי על התנועה הפניקית בלבנון בה נוצרים-לבנונים רואים את עצמם כחלק משושלת של העם הפניקי היושב לחופי לבנון עוד מימי התנ"ך. לפתע מיתולוגיות כנעניות ופניקיות שרק הדים שלהן הכרתי מהתנ"ך שלנו קמו לתחייה.
זיכרונות מדן בראון
כבר מראשית הקריאה נזכרתי בספריו המוצלחים של דן בראון (צופן דה-וינצ'י, מלאכים ושדים) שהפכו את תולדות הכנסייה ומסדריה לחלק בלתי נפרד ממאבקי כוחות בינלאומיים. אני אוהב כיצד סופר מוכשר מצליח לקחת לוחות טיט ומסדרים עלומים שמעניינים רק חוקרים מעטים ולהופכם לחלק מדרמה מקומית הנוגעת לחיים שלנו כאן ועכשיו. בכתיבה מהירה המתאימה לז'אנר מצליח גל חרמון ליצור גשר בין עבר, הווה ועתיד ולחבר את המציאות הישראלית למציאות התרבותית שהתקיימה כאן לפני אלפי שנים.
במרכזו של הספר מסדר פניקי הרוצה לפגע בעורף הישראלי, אל מולו ניצבים ארז קצין שייטת בחופשת לימודים ועמוס איש מוסד שימיו הטובים כבר מאחוריו. השניים מוטלים במהירות למרדף אחר הפיגוע המתגלגל. מסעם מוביל אותם למובלעת ג'זין בלבנון, למצפים בגליל, לסמטאות עכו ולחופי הצפון. הנחישות מחד והידע הרב של עמוס בנבכי האזור מאפשרים לקורא להישאב לעלילה וגם ללמוד כמה דברים על זהות ומשמעות במרחב שבין הירדן לים.
האם אנחנו כה שונים?
פעמים רבות החוויה היהודית- ישראלית היא שאנו מיוחדים ושונים מכל תופעה אנושית. עם שיצא לגלות וקם כעוף החול מתוך חיבור עמוק למקורותיו ורצון לחולל שינוי. אולם כשמרימים את הראש מגלים שאנו רק חלק מתנועות לאומיות שונות שהתחברו לעבר רחוק כדי לכונן עתיד. כך גם התפתחו הכנענים, הפניקים ועמים נוספים שרצו ליצור את עצמן מחדש מתוך חיבור לעבר.
בני גבל מצליח להראות כיצד השתלבותנו במרחב מתבצעת דרך דיאלוג מתמיד, אז וכיום. עם תרבויות העבר. הנבלים של התנ"ך במיתולוגיות אחרות היו דווקא בצד של הטובים והצודקים. האלים השונים נעו בין תרבות לתרבות ובכל מקום קיבלו פרשנות מקומית קצת שונה. גל פותח צוהר לכך שגם עמים אחרים במרחב רצו ובחלקם הצליחו לכונן את זהותם ומורשתם. כיום עם התפרקותן של מדינות הלאום סביבנו ובמיוחד סוריה ולבנון אנו עתידים לראות לידה מחדש של עמים ותרבויות שדוכאו תחת מגף הלאומיות. מעניין לראות כיצד זרמי העומק הללו יעצבו את מערכת הבריתות והחלוקה הלאומית בגבול הצפוני המשתנה ללא הרף בעשרים השנים האחרונות.
הצצה להשתנות המתמדת בסוריה וההשפעות החברתיות ניתן לקרוא כאן
בני גבל- ספר לשבת ולחג
הספר, בני גבל, כתוב במקצב הנכון אך לא בצורה מופרזת, כך שאין בו ערמות של גופות מיותרות או עלילות ריגול מופרכות. פה ושם יש קצת רומנטיקה ואהבות לא ממומשות, אך גם הן רק כתבלין ולא כציר עלילתי שמסיט מהעלילה המרכזית. כך שהספר שומר על כללי הז'אנר המבוססים על קצב, תפניות עלילתיות וכמובן העלאה מהירה של הקצב ברבעון האחרון של הספר.
לסיכום, שמחתי ללמוד על התנועה הפניקית שהתפתחה בלבנון לצידה של התנועה הציונית. נהניתי מהרומן הקצבי והסוער שהעביר לי את השבת במהירות ובציפייה לזמן בו אחזור לקרוא בספר. כפי שניתן להבין, בני גבל, הוא חבר נפלא לטיסה, לחופשה ולימות החגים.
