העגורים עפים דרומה מספר את ארבעת חודשי הדעיכה של בו הנפרד מהעולם בשלהי שנות השמונים של חייו. החודשים האחרונים בהם הוא מבלה את רוב זמנו בשכיבה על דרגש בכניסה לביתו, מהווים פרק זמן ייחודי המאפשר מבט רטרוספקטיבי תשעת העשורים בהם התהלך בעולם כך בין נים לנים הוא נזכר באישתו פרדריקה שכבר מאושפזת במוסד לתשושי נפש, בשעות היפות עם בנו הנס ובשיחותיו המרובות עם חברו הטוב טורה שגם הוא מתהלך בין שמיים לארץ.
לצד הזיכרונות של בו המושכים את הקורא לכל אורך שנותיו של בו, העגורים עפים דרומה, מספר גם על שגרת יומו של בו. פעם אחת מהפרספקטיבה של בו החווה את הידרדרותו הרפואית והמנטלית ופעם דרך התכתובת היום יומית של צוות המטפלים הסיעודי הכותב את שגרת היום במשפטים קצרים במחברת הטיפול. התנועה המתמדת בין שלושת הממדים יוצרת דרמה של ממש, בה דבר מוביל לדבר. מאכל מעורר זיכרונות מהעבר אך גם חוויה בהווה וכך נוצרת עלילה רבת פנים, המראה את הייחודיות של החוויה האנושית שאף פעם אינה רק חוויה בהווה, אלא למעשה עירוב מתמיד בין עבר-הווה-עתיד.
הכל יחסים- הצצה למה שחשוב באמת
הזיכרונות של בו מתמקדים בנושאים רבים ובוחנים את ההחלטות שהתקבלו מתוך פרספקטיבה של זמן. אך עיקר המיקוד נסוב על שלושה תחומים מרכזיים.
- יחסי אבות-בנים, בהם נבחנת מערכת היחסים העכורה בין בו לאביו קרל שהיה שתקן, רגזן ואלים. אך גם בין בו לבין בנו הנס שהייתה מעין תיקון למערכת היחסים הקשה של בו עם אביו. המבט התלת דורי מאפשר לראות את ההשתנות של מודלי הגבריות ואת הרצון של בו לא לשכפל את ילדותו אלא ליצור מרחבי יחסים חדשים.
- גבולות הבחירה בשלהי החיים. בו, מנסה בכל כוחותיו לשמור על עצמאותו. המילים נעתקות ממנו, הזיכרונות מתעמעמים אך הוא עדיין רוצה להחליט על חייו. מתוך כך הרצון של בנו לדאוג לו בכך שהוא מרחיק ממנו את כלבו הנאמן, יוצרים דרמה של ממש בחייו של הזקן שאט אט מאבד את חירותו.
- זוגיות– בו היה נשוי לפרדריקה שישים שנה, הם הכירו צעירים מאוד ויחד בנו את ביתם. בסוף ימיה חלתה פרדריקה בדמנציה ולעשה היא שכחה את בו, כך שהוא נאחז בעיקר בזיכרונות ממנה. היה מרגש לקרוא כיצד לאורך השנים היא מוסיפה לו רוך ונקודות מבט חדשות על יחסים עם ילדיהם וגם עם משפחתו. לאורך הקריאה חשבתי הרבה על ההשפעות ההדדיות בין זני זוג בעיקר במציאות של זוגיות ארוכת שנים.
העגורים עפים דרומה, אינו מספק רק בתיאור הדרך אל הסוף, אלא שהוא נותן הצצה מסקרנת ומעוררת רגש על החיים הקהילתיים שבו הוא חלק מהם. בעודו שוכב על הדרגש הדלת נפתחת ומכרים ושכנים נכנסים אל ביתו. בין מבקריו ניתן למצוא את הכומרית שיושבת איתו וחולקת איתו שעות אחרונות, את נציגת וועד הכפר ואת ילדיה הבאים להנעים את זמנו. החיבור הקהילתי יחד עם המבט המשפחתי הופכים את היצירה לייחודית, מרגשת ומלאת פנים.
העגורים עפים דרומה מלאכת מחשבת ספרותית
אני חושב שהספר הוא מלאכת מחשבת ספרותית, משום שעיקר ההתרחשות מתקיימת בד' אמותיה של מבואת הכניסה. אך למרות המרחב המצומצם ודל התאורה המחומם באש האח, הספר שופע רגש ודרמות מן העבר והווה. היכולת ליצור כל כך הרבה התרחשויות בפרק זמן קצר ובמרחב גיאוגרפי כה מצומצם, הוא לא פוחת מיצירת מופת.
העגורים עפים דרומה, מגלם את תפקידה של הספרות בהרחבת המנעד הרגשי, ביכולת ליצור אמפטיה וביכולת לראות את הזולת בצרותיו וברגעיו היפים. הכתיבה היפה יוצרת מעברים בין התרגשות להתפעמות וסקרנות, היוצרים יחדיו חוויה בלתי נשכחת. מדהים שעל אף המרחק הגיאוגרפי והשפתי התרגום המשובח והקולח פרי ידיה של דנה כספי מצליח להעביר את המסר גם בעברית.
ספרות טובה כהזמנות לשיח פנימי
את ההמלצה על קריאת הספר קיבלתי מאמא שלי, שהתאלמנה מאבי לפני כשנתיים. מותו של אבי לא בא בהפתעה חיכינו לו בסבלנות חודשים ארוכים בהם הוא תכנן את לכתו. כתב את המילים על מצבתו שוחח עם ילדיו ונכדיו, והקפיד לספר להם מה היא המורשת שתישאר אחריו. ימים ספורים לפני מותו בקושי רב הוא הוביל אותי בין ספריו המרובים וסיפר לי את הסיפורים שבין הדפים.
ההיזכרות בלכתו אפשרה לי להתחבר לבו בצורה אישית ומרגשת. כך למרות שגיבור הספר חי אלפי קילומטרים מאיתנו בקהילה שונה לחלוטין במרחביה של שבדיה המושלגת, עדיין אנו חולקים חוויה אנושית משותפת. במציאות כה מפולגת בה דווקא מנסים להפריד אותנו מהחוויה האנושית הבסיסית, הקריאה ב-העגורים עפים דרומה, היא הזמנה לחוות הלכה למעשה חוויה הומניסטית של שותפות גורל אנושית.
הקריאה המשותפת שלי ושל אמא הייתה לי מעניינת במיוחד, משום שהפסקאות שכל אחד מאיתנו הדגיש היו שונות. כך יכולתי לראות כיצד אותה יצירה ספרותית פותחת עבור כל אחד מאיתנו מגירות אחרות בנפש ובחוויה האנושית. ראיתי עד כמה אדם קרוב אצל עצמו, אני הוטרדתי בעיקר מהיחס של בו לבנו ובתפיסות בדבר גבריות העוברות בין הדורות ואמא יותר עסקה בשאלות של זוגיות ועצמאות אישית לקראת סוף חיים. אותה יצירה, שתי קריאות שונות.
היכולת של הספר לספק לקוראים מנעד רחב של סוגיות ונקודות מבט, מאפשר לו להיות מצע מעניין ומלמד גם לדיון בין אנשי מקצוע העוסקים בזקנה. כך הם יכולים לראות את הסיטואציה הטיפולית הן מעיניו של המטופל והן מעיני המטפלים. בכך למעשה שוב מתגלה כוחה של יצירה ספרותית טובה המאפשרת לקורא לצאת מעצמו ולחוש את הזולת.
לסיכום, העגורים עפים דרומה הוא יצירה ספרותית משובחת במיוחד שמפתיעה שמחברת צעירה בת פחות מ-40 שזהו ספרה הראשון הצליחה להוציאו מתחת לידיה המיומנות. פלא שכדאי להתוודע אליו ולא להירתע מפניו.
