אין זה סוד שתהליך ההורות כרוך, בצד השמחה וההתרגשות, באינספור חששות ופחדים. האחריות המוטלת על כתפי ההורים החל מרגע ההפריה הולכת וגדלה ככל שנוקפים הימים. בתחילה, המיקוד מושם על תחומים של דאגה פיזית: שינה, אוכל וחימום נאות אך עד מהרה נוסף נדבך לא פחות חשוב, האחריות על חוסנו הנפשי של הרך הנולד. יעל הדיה בספרה, רביעי בערב (עם עובד, 2011) נוגעת בנימים החשופים לכל הורה, ולא מרפה לכל אורך ארבע מאות העמודים המאכלסים את ספרה האחרון. אין ספק שתחושת הכאב והאימה שנפתחת בתחילת הספר תמשיך לעטוף אתכם לכל אורכו של הרומן החותך בבשר החי ללא רחמים.
יעל הדיה חודרת ללב הבורגנות דרך טיפול הורים
במרכז הספר ניצבים ארבע זוגות הפונים לטיפול קבוצתי המטפל במפגש הלא פשוט שבין הורים לילדיהם. זוג נוברישים מראשון לציון המתמודדים עם התבגרותה המינית של ילדתם הצעירה ובבעיות האכילה של ילדתם הבוגרת. זוג לא מתפקד שעדיין לא סיים להתבגר ובנם הסובל מהפרעות התנהגות קשות, אישה הסובלת מעודף משקל ומתקשה ליצור קשר עם ילדה. ועוד כהנה וכהנה אומללים המתכנסים בחדר הטיפולים ומחפשים מזור לנשמותיהם המיוסרות. עמוד אחר עמוד נחשף הקורא לטרגדיות שהיו מנת חלקם של הגיבורים בילדותם. בפסמיזם בוטה מראה הדיה שהגיבורים לא מצליחים לברוח מהתבניות ששרטטו להם הוריהם בילדותם שלהם. תיאוריה של הדיה השרו עלי תחושה קשה שאני קורא טרגדיה יוונית בה הגיבורים שבויים בתוך תבניות מובנות ולכן על אף ניסיונותיהם החוזרים ונשנים אין ביכולתם לצאת מנופי ילדותם שלהם, השבים ועולים ללא הרף ולמעשה מחשקים אותם בכל פעולותיהם, מה שמוביל פעם אחר פעם לתסכול וייאוש.
אימה מכשפת בחדר הטיפולים
לאורך הדפים עטפה אותי אווירה של אימה מכשפת, הזדעזתי והמשכתי לקרוא וחוזר חלילה. חיכיתי בהתרגשות לעמוד הבא מתוך רצון לחשוף עוד ועוד שכבות בנשמותיהם המיוסרות של המטופלים, זו הייתה חוויה של התמכרות בלתי רגילה לדחף של מציצנות לנפשו של הזולת. במלאכת מחשבת המהווה מופת ספרותי מצליחה יעל הדיה לעמת את הקורא שוב ושוב עם גיבורי הסיפור. הדמויות נבנות לאורכו של הסיפור בצורה כה מורכבת עד שהסטריוטיפים הישנים של הצלחה, חד הוריות והומוסקסואליות מאבדות מתוקפן ונראות כלא רלוונטיות ואת מקומן תופסת נקודת מבט מורכבת אשר מחד מביטה למציאות בלבן שבעיניים ומאידך מעניקה לה חמלה הנובעת מההכרה שבשבריריות של המציאות האנושית ובפער הקיים בין הדימוי החיצוני שלנו לבין חיינו האמיתיים.
לסיכום, רביעי בערב, מאת יעל הדיה מתאפיין בשפה בוטה הקשה לפעמים לקריאה, אולם יש בו מעל הכל ביטוי ליכולת לשמוע את התנודות התת קרקעיות של החברה הישראלית ולתאר אותן כסיסמוגרף רגיש במיוחד. התוצאה היא רומן מטלטל הפורט על הפחדים הקמאיים שלנו, יחסנו עם הורינו ועם ילדנו. מומלץ בחום, למעט לזוגות הנמצאים בצומת הדרכים בה הם צריכים להחליט האם פניהם להרחבת המשפחה.
לספרים נוספים של יעל הדיה- לחצו כאן
