 |
| סיפורה של חטיבה 679 במלחמת יום כיפור |
עוד לפני הפקתה של הסדרה, שעת נעילה, המתארת את הקרבות בגזרת רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מלחמת יום הכיפורים זכתה לעיסוק בלתי נפסק בספרות, במחקר, ביצירה הקולנועית ובוודאי בכתיבת זיכרונותיהם של לוחמים ומפקדים. ההפתעה, התהום שנפערה בין דימוי למציאות ובעיקר קריסתן של קונספציות חברתיות וצבאיות הפכו את המלחמה לקו פרשת מים בחברה הישראלית. בשנים האחרונות אני מרבה לקרוא ספרים העוסקים במלחמת יום כיפור. למרות הכתיבה הענפה בתחום אני עדיין מופתע מכך שנמצא מקום לחידוש, להארתן של זווית חדשות ולהעלאתן של סוגיות שלא נידונו. ספרו של האלוף במילואים אורי אור, אלו האחים שלי (ידיעות אחרונות, 2003) שייך לספרים המצליחים לחדש ולהעשיר את השיח סביב מלחמת אוקטובר 1973.
15 שעות מקריאה הכוחות נכנסו ללחימה עזה
בספרו מתאר אורי אור את קורותיה של חטיבת השריון במילואים 679 שהוא היה מפקדה לאורכה של המלחמה. החטיבה הצעירה הורכבה מעט לפני פרוץ הקרוב וטרם עברה אימון הקמה מסודר. הפלישה הסורית בצהרי השישי באוקטובר 1973 תפסה את החטיבה בשלבי התארגנות. למרות העיתוי המפתיע הודות למוטיבציה גבוה ודבקות במטרה בתוך 15 שעות מרגע קריאת הגיוס הטנקים הראשונים של החטיבה יצאו מסככות הימ"ח ופנו על שרשרותיהם במעלה גשר בנות יעקב כדי לבלום את הכוחות הסורים שכבר כבשו את צומת נפח שבמרכז הרמה.
כחייל מילואים המשרת כבר 17 שנה במערך התמלאתי התפעלות מהיכולת שהפגינה חטיבת המילואים 679. לא רק מעוצמת הלחימה מעוררת ההשתאות אלא מהיכולת להתארגן בפרק זמן כה קצר ולהיכנס ללחימה עיקשת. בתחילה המפקדים חשבו שהם נערכים ליום קרב ברמת הגולן, מעין מלחמה בהיקף קטן. אך כעבור שעות אחדות הם הבינו שהתמונה אחרת לחלוטין וכך תוך גילוי גמישות מפתיעה עברו מהיערכות של שיבוצים קרביים מובנים, להיערכות חירום. צוותים שובצו מכל הבא ליד, מחסנים נפתחו בבהילות והכוחות יצאו לדרכם כאשר רק תוך כדי נסיעה החיילים מכירים זה את זה בשמותיהם.
אורי אור מגולל סיפור מדהים ומעורר השראה, על דבקות במשימה על יכולותיהם של מפקדים להוביל כוחות שהם כמעט ולא מכירים, ועל היכולת של החיילים להכפיף את עצמם לפקודות של מפקדים שאת קולותיהם הם שומעים בפעם הראשונה. כך מעל מכנסי הג'ינס וחולצות יום הכיפורים נלבשו סרבלי השריון והכוחות יצאו לעומק התופת של רמת הגולן המופגזת. תחושות החיילים תוארו בצורה פיוטית בספרו של אחד הלוחמים, חיים סבתו, בספרו תיאום כוונות. קריאה משולבת בין ספרו של סבתו לספרו של אורי אור מאפשרת לראות את מהלכי הלחימה מפירסקופ התותחן של סבתו לראיית העל של מפקד החטיבה, אורי אור.
 |
| חיים סבתו- תיאום כוונות |
מנהיגות תחת אש- מדריך למפקד
מלבד תיאורי הקרבות משלב הבלימה בצומת נפח ועד להבקעה לשטח סוריה 10 ימים מאוחר יותר, הספר רצוף בתיאורים של מנהיגות תחת אש. לא רק של המח"ט וצוות המג"דים אלא גם של המפקדים הזוטרים ברמת המחלקות והפלוגות, ויותר מכך בהבנת המשימה הכוללת של צוותי הלוגיסטיקה והחימוש. יכולותיה של החטיבה להתארגן מיום קרב אחד למשנהו, מעוררת השתאות כאשר לא מדובר רק על אספקת פגזים, תדלוק ותיקון תקלות אלא גם על ירידה לפרטים הקטנים של אספקת מעילים לכוחות הלוחמים במעלה רמת הגולן. אין לי ספק שנחישות זו היא שחוללה את המפנה בשדה הקרב וזאת על אף היתרון המספרי האדיר, והעדיפות הטכנולוגית של הכוחות התוקפים.
בשונה מספרי לוחמים קלאסיים בספרו, אלה האחים שלי, אורי אור לא מנסה ליצור תמונה פלקטית ופדגוגית של המלחמה. כך לצד תיאורי קרבות שדרשו תעוזה ונחישות הוא מספר על קצינים שדווקא לא עמדו בלחץ. אני אהבתי את החלקים הללו שמונעים מהספר להפוך לפלקט של דובר צה"ל ומקנים לו ממד אמיתי וכנה. מלבד יישור המבט על המציאות כפי שהיא השילוב בין האירועים שצריכים להישמר לבין אלו שצריכים להשתנות, מאפשרים למחבר ולקורא לעלות לקחים משמעותיים בדבר מנהיגות תחת אש. הראשון, חשיבותה של הרציפות בהתקפה וזאת על אף ריבוי הנפגעים והדחף לעזור לאלו שנפלו בדרך, פעהם אחר פעם מראה המחבר את חשיבותה של הרציפות בהגשמת המשימה. השני, מיקומו של המפקד לאורך הלחימה, כך שהוא מדרבן את אנשיו בכל עת. הן בלחימה והן בשטחי הכינוס ובתדריכים, בהם החיילים מחפשים את קולו של המנהיג. השלישי, לא לשכוח את אבטחת האגפים גם בתנועה וגם בחניית הלילה. הרביעי, לראות את הקשר ההדוק בין הלוחמים לבין הדרג הלוגיסטי. בין אלו שנלחמים לבין אלו שמאפשרים למלחמה להתקיים לאורך זמן. הסבריו את אורי אור פשוטים, מתובלים בהומור דק ומעל הכול נותנים תחושה שמי שכתב אותם יודע על מה הוא מדבר.
מגש הכסף- סיפורם של מעטים שחוללו את התפנית
לאורך הקריאה פעם אחר פעם חשבתי על כך שבסך הכל מדינת ישראל חייבת את חייה לקבוצה קטנה מאוד של אנשים. לאורך ימי הלחימה החטיבה כולה מנתה כ-60 טנקים כלומר כ-240 איש עם נוסיף על כך את אנשי הפלס"ר והמינהלה וכו' נגיע לכ-500. מספר זעום לנוכח ההישג הצבאי שהושג בגזרה המרכזית של רמת הגולן. פעם נוספת הוכח שמיעוט קטן של אנשים נחושים, בעלי מטרה משותפת ומנהיגות ראויה יכולים לחולל יחדיו ניסים ונפלאות. זהו סיפור מרגש, מעורר השתאות ומצמרר על כוחה של דבקות במשימה באחד מימיה הקשים של מדינת ישראל.
 |
| אורי אור כחבר כנסת |
שדה הקטל הפוליטי- סיפורו של כישלון ידוע מראש
את העוצמה המנהיגותית בה הצטיין במהלך ימי המלחמה לא הצליח אורי אור להעביר לשדה הפוליטי אליו הוא ניסה לפנות לאחר שחרורו מצה"ל. כך בראשית שנות התשעים במשך שש שנים הוא התבוסס במים העכורים של מפלגת העבודה, תוך שהוא מגלה פעם אחר פעם שמושגי החברות והדבקות במשימה אליהם הורגל בימיו כמפקד צבאי אינם תקפים על גבעת הכנסת. מדמם, מושפל וללא חברים נסוג אורי אור מהזירה הפוליטית, מצטרף אל מפקדים רבים וטובים שמתבוססים בדמם בתאג"ד שנפרס למרגלות גבעת הלאום.
הפער העצום בין יכולת המנהיגות שגילו בשדה הקרב לבין כישלונם הפוליטי, מעלה תהיות רבות על היכולות השונות הנדרשות בכל אחד מהשדות. טוב עשה אורי אור שפרש מהפוליטיקה אליה לא היה כשיר, הודות לתחושות העלבון והזעם שהצית בו כישלונו הפוליטי אנו קהל הקוראים זכינו בספר משמעותי וחשוב המגולל את סיפורה של חטיבת המילואים 679. חטיבה שכתבה פרק נוסף ומשמעותי בסיפורן של יחידות המילואים המהוות את עמוד השדרה שעליהם הושתתה במשך שנים עוצמתו של צה"ל.
האם הופקו הלקחים במערך המילואים?
מאז אותם קרבות מרים עברו כבר 47 שנה, רוח הלחימה לא פחתה וגם תחושת האחריות של החיילים והמפקדים לא פסה. אך למרות מרחק הזמן עדיין עולות שאלות שאינן נותנות מנוח, האם בקרב מקבלי ההחלטות התחולל שינוי? האם יחידות המילואים יצטרכו פעם נוספת לחרף את נפשן על מנת לגשר על הפער שבין מוכנות נמוכה לבין אתגרי החזית? אין לי את הידע או את היקף היריעה על מנת להשיב על שאלות אלו, אך בסוף הקריאה בספרו של אורי אור, אלו האחים שלי, לא הפסקתי לחשוב על הקיצוץ בימי המילואים, על הפער ההולך ונפער בין הכוחות לבין האתגרים שאל מולם אנו ניצבים.
סקירות נוספות על ספרים העוסקים בקרובת רמת הגולן במלחמת יום כיפור
סיפורו של כח צביקה- לחץ כאן
