הדור האבוד-אמנון לורד הצצה למלחמת יום כיפור

המאבק בין הדוד סם לדב הרוסי במישורי
רמת הגולן ובחולות סיני

“חבר’ה תלחמו באומץ, בנחישות ואל תוותרו לאויב, כל
הזמן קדימה[1]"

החלק השני מוקדש למלחמה עצמה. תוך
התמקדות בקרבות שהתחוללו בחזית הדרומית. חלק זה נשען על עדויותיהם של חיילים
ומפקדים שלחמו בקרבות הבלימה ולאחר מכן בקרבות ההבקעה, הצליחה והכיתור שהכריעו
למעשה את המלחמה. לצד העדויות המצמררות של הלוחמים  מצליח לורד לפתוח צוהר לאינטריגות האישיות בין
חברי הפיקוד הבכיר ובעיקר ליחסם המורכב לאריאל שרון, שפיקד על האוגדה שלבסוף
הכריעה את המהלכה.  הבלבול בין הממד האישי,
הפער בין הדרגות לבין היכולות המקצועיות השונות והתהום שנפערה בין התכנון לביצוע (בעיקר
סביב אופני הבלימה והצליחה) השאירו אותי פעור פה לא פעם ולא פעמיים. עבורי העדויות
בעיקר מרמת המחלקה והפלוגה  היו מרטיטות
לב, חלל הפה התייבש לנוכח האתגרים שאל מולם ניצבו הלוחמים שפשוט הטיחו את עצמם פעם
אחר פעם אל מול המגננים המצריים. אלו סיפורים בלתי נתפסים, שבכל פעם שאני נתקל בהם
תוקפות אותי תחושות של השתוממות והערכה לדבקות ולנחישות של הכוחות הלוחמים. לצד
זאת אני נתקף אי נוחות מכך שהמערכת העצומה הזו לא נתנה להם את הכלים הבסיסים כדי
לעמוד במשימתם  החל מציוד נאות וכלה
במודיעין רלוונטי שיכל להציל חיים. הפערים הללו שאנו נחשפים אליהם מלחמה אחר
מלחמה, לא נותנים לי מנוח ומשאירים אותי עם שאלות קשות אל מול המערכת הצבאית
והפוליטית שמאפשרת למציאות זו לחזור על עצמה.

"המלחמה אינה אלא המשך המדינאות
באמצעים אחרים" (קרל פון קלאזוביץ)

אהבתי מאוד את היכולת של המחבר ללהטט
בין המרחב האסטרטגי למרחב הטקטי. כך תנועת הכוחות בשטח התממשקה עם חדרי הדיונים
בירושלים, בוושינגטון ובמוסקבה. הקשר שתווה לורד בין שני המרחבים מציב את המלחמה בהקשר
הרחב שלה, כמנוף לשינוי פוליטי ולא כמטרה העומדת בזכות עצמה. אני חושב שנקודת מבט
זו מאפשרת לבחון לא רק את מלחמת יום הכיפורים, אלא היא מאפשרת לבחון בצורה מעמיקה
גם את המאבקים הצבאיים שקיימה ישראל בלבנון ובעזה בשורה של סבבי לחימה. בסופו של
דבר המהלכים הצבאיים נועדו לאפשר לדרג המדיני לקבל עמדות פתיחה טובות יותר למשא
ומתן שמסדר מחדש את יחסי הכוחות. לכן גבורת לוחמים, ללא מדינאות חכמה ומוכוונת
חזון היא חסרת ערך. צומת עכביש וציר לקסיקון בהם נהרגו תוך גבורה עילאית מאות
מלוחמי צה"ל הינם חסרי ערך , אם אין דרג שיכול למנף את ההישגים לכדי הסכם
שיקנה לדורות הבאים עתיד טוב יותר.

נהר החיים ממשיך בזרימתו

כך בעודי יושב מול חופי הים התיכון,
הבריזה מלטפת את פני ועצי הזית המוריקים ממלאים את הלב בחדווה של פריחה, חשבתי לעצמי
האם נלמדו הלקחים? לא רק ברמה הטקטית אלא גם ברמה הרחבה יותר של מדינאות בעלת חזון
ויוזמה. עצרתי את שטף הקריאה הבטתי אל עבר המרחב, ולמען האמת לא הצלחתי לעשות סדר
במחשבות. בעיקר הרגשתי התנגשות עצומה בין החלק הנאיבי הכמהה  למנהיגות אחראית ומוכוונת חזון לבין החלק הלוגי שבי
הרואה את הדמויות ששומע את הקולות ובעיקר משתומם. כך בין הרהור להרהור, פלשו לתודעה
קול צחוקם של הילדים, הארוחה שצריך להגיש בעוד כמה רגעים וההבנה שבסופו של דבר
החיים חזקים מהכול וכמה טוב שאני בצד של המהלכים ולא של השוכבים.