ספרי פרוזה

מי יזכור את הסופרים הנשכחים? ככל שמאפשר לי הזמן אני אוהב לשוטט בין מדפי ספריות,

הפיתוי להיות מאושרים- לורנצו מרונה, תרגמה מאיטלקית: יערית  טאובר כתר, 2018, 248 עמ' בחודש האחרון

גיל אילוטוביץ, אוכלי הגחלים, עם עובד, 2009, 286 עמ' ההתמודדות עם מחנות המוות שהוקמו על

מילן קונדרה, ההנאה שבאיטיות, תרגמה מצרפתית: חגית בת-עדה, זמורה ביתן, 1995 מזמן הטלפון הנייד לא

אודסה סטאר, הרמן קוך, תרגמה מהולנדית: ענבל זילברשטיין, כתר, 2014, 295 עמודים בין כסה לעשור,

הייתה זו שנת 42, נלה ביילסקי, מצרפתית גבי סילון, הוצאת חרגול, 2013, 156 עמודים. הקשרים

ישי שריד, מפלצת הזיכרון, עם עובד, 2017, 136 עמ' בשבתות הקיץ החמימות והארוכות הרבתי להוריד

הסופר המצרי, עלאא אל אסוואני,, פרץ לתודעה  הישראלית לאחר שספרו, "בית יעקוביאן", תורגם לפני כשנתיים

שרוכים, דוֹמֶניקוֹ סְטַרנוֹנֶה, תרגמה מאיטלקית:  יעל קריצ'וק, כתר, 2018 ככל שנוקפות השנים רק מעטים מצליחים