אסף ענברי לוקח אותנו בספרו, הספר האדום (ידיעות אחרונות, 2022), לימים בהם השמאל הישראלי ככלל והתנועה הקיבוצית בפרט היו על הגל. רחוק מאוד מהמציאות העגמומית בהם הם נתונים כיום רחוקים מאוד מימי הזוהר האידיאולוגים של המחצית הראשונה של המאה ה-20. במציאות זו הקריאה בספרו של אסף ענברי היא חוויה סימבולית ומלמדת המאפשרת להבין את שורשי התבוסה בהווה.
אסף ענברי יוצא למסע במחוזות האוונגרד
אסף ענברי לוקח את קוראיו לשנות הארבעים והחמישים של המאה המאה העשרים, דרך סיפורם האישי של שלושת מנהיגי השמאל הישראלי דאז: משה סנה מהמפלגה הקומוניסטית, יצחק טבנקין מאחדות העבודה ומאיר יערי ממפ"ם. השלושה התנצחו בלהט ובהתרגשות האם המאבק המעמדי קודם למאבק הלאומי? ובאיזה צד ראוי לצדד במאבק הבינ-גושי האם בארצות הברית האימפריאליסטית או בדיקטטורת העמלים בראשותו של החבר סטלין? הוויכוחים שהתנהלו בלהט בחדרי האוכל בקיבוצים ומעל בימת הכנסת קרעו את התנועה הקיבוצית מבפנים, אך בוא בעת מיצבו את השמאל בשוליים. מי בשוליים הסהרורים של מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) כמשה סנה ומי בשמאל הציוני בראשות מפ"ם שנשארה כאופוזיציה מתמדת לבן גוריון בהובלתו של מאיר יערי.
כך במשך עשרות שנים השמאל היה אוונגרד שהלך והתרחק מהריאליזם הפרגמטי של מפלגת העבודה ומהכוחות העולמיים שהצביעו בבירור מי האימפריה החדשה שיש לחזר על פתחה. המנהיגים הפרגמטים בתל אביב אהבו להצטלם ליד ערמות החציר של הקיבוץ, ולהגג על חשיבותה של העבודה אך בוא בעת רקמו בריתות חדשות עם המדינות הדמוקרטיות בהם שרר סדר קפיטליסטי כדוגמת צרפת, בריטניה, גרמניה וארה"ב והצעידו את מדינת ישראל הרחק מהחלום הסוציאליסטי.
 |
| צעדת 1 במאי בתל אביב -מראות שקשה להאמין |
השנים שחלפו הראו באופן מובהק שהגוש הסובייטי קרס לתוך עצמו והאימפריאליזם האמריקאי ניצח לפחות בסבב הזה בנוק-אאוט. השנים שחלפו לא השאירו הרבה מאותם מאבקים רק הנוסעים בכביש תשעים יכולים לראות מהחלון את השלטים המספרים על עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד. לעבור בין הבתים ולא להבין ולו במקצת איך הפירוד האידיאולוגי של אותם ימים, קרע משפחות, עיצב תקופה ושינה את המציאות הפוליטית של השמאל הישראלי.
כיום כבר אין שמאל ציוני אפקטיבי, רבים מבנותיו הגרו מעבר לים ואלו שנשארו עברו טיפולי המרה וכיום הם בעיקר בורגנים המאמינים בשיח זכויות ופחות מוטרדים בקריאת תיגר על הסדר הכלכלי הקיים. למרות מרחק הזמן, הספר האדום, פרי עטו של אסף ענברי הוא פנינה ספרותית. כזו שהצליחה להעביר אותי אל מעבר לתהומות הזמן ולהצניח אותי הישר למאבקים בין יערי לבין טבנקין על גורלה של התנועה הקיבוצית. על הצורך למצוא את הדרך הנכונה בה ניתן להגשים את החזון של הקמת חברת מופת.
 |
| הספר האדום- אסף ענברי |
הספר האדום לא מביא עימו חמלה ומזור לגיבוריו
מעבר לתיאורם של המאבקים האידיאולוגים אסף ענברי מצליח בספרו לחדור מבעד למעטפת ולהגיע לזרמי העומק של נפשות גיבוריו. למרות שלא מדובר על ספר היסטורי הודות לתחקיר מעמיק ועקביות בתיאור מצליח אסף ענברי ליצור רומן מרתק שלצד התיאור ההיסטורי שואב את הקורא עמוד אחרי עמוד.
בשונה מספריו הקודמים של אסף ענברי הביתה (ידיעות אחרונות, 2009) הטנק (ידיעות אחרונות, 2018) הפעם הוא בחר לתאר את גיבוריו ללא החמלה שאפיינה את כתיבתו המוקדמת. בספרו הנוכחי, הספר האדום, הוא מבתר את גיבוריו ללא רחמים. מציג אותם בעליבותם בפער ההולך ומעמיק בין אידיאולוגיה למעשה בין הטפה לתלמידיהם לבין מעשיהם בפועל. פה גניבה ספרותית ושם איפה ואיפה בדין התנועתי. כאן העלמת עין מחריגה מוסרית ושם דחף בלתי נשלט למימוש עצמי המבטל שותפות אידיאולוגית רבת שנים.
כחכם הרואה את הנולד אסף ענברי מזהה כדרכו את התסמינים המוקדמים שבישרו את הסרטן שכילה את השמאל הישראלי כמעט לחלוטין. פלגנות, וכחנות, התמקדות בתפל בעוד בחוץ יהום הסער והעולם ממשיך במרוצתו בעוד שהם נאבקים בעולם של אתמול. זוהי טרגדיה של אידיאולוגים השבויים בדרכם שהמציאות הפכה ללא רלוונטית. בבחירות האחרונות כאשר ראיתי את עיניהם של חברי מרכז מרצ המתבשרים על מותה של מפלגתם לא יכולתי שלא לחשוב על המציאות שהוטחה בפניהם של יערי וטבנקין ממשפט הרופאים בפראג (1952) ועד לנאום חורצ'וב (1956) שהראה להם שהם שמו את הז'יטונים על המספר הלא נכון.
 |
| הכותרת בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית |
אסף ענברי מצליח לכתוב יצירה ספרותית משובחת
הספר האדום הוא יצירה ספרותית עוצמתית, לעיתים מרובה מדי בפרטים אך בסופו של דבר מטלטלת, מסקרנת ובעיקר מעלה שאלות על הדרך בה מנהיגים מובילים והמונים מובלים. על היכולת לראות פני עתיד ובעיקר את הזמניות הטמונה בכל מאבק אידיאולוגי. עתה שאנו כפסע לפני הקמתה של ממשלה חדשה ניתן להתנחם שמאבקי העבר הקשים מנשוא הופכים בקושי להערת שוליים עשרות שנים בודדות לאחר היווצרותם. אני מקווה שגם השסע שאנו עדים אליו כיום במרחק הזמן יהפוך לאנקדוטה היסטורית שתעלה חיוך מריר בלבד על פניו של מלאך ההיסטוריה המודע לטרגדיה הטמונה בגורלו. בעוד הקטר ההיסטורי ממשיך לשעוט קדימה. בנסיעה זו אני ממליץ להתרווח בקרון הנוסעים הממוזג ולהנות מספרו רחב היריעה, הסרקסטי עד כאב של אסף ענברי שכדרכו בקודש מצליח להוציא מתחת לידיו יצירה ספרותית משובחת.
