אביב נעורים הוא שמו של מבצע חיסול מרהיב שנערך בבירה הלבנונית, ביירות, באפריל 1973. במבצע משולב של המוסד וצה"ל תקפו קומץ לוחמים מחטיבת הצנחנים, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל בכירים בארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) וכן שני אתרי ייצור לחומרי לחימה ובסיס פעולה של החזית העממית לשחרור פלסטין. ייחודו של המבצע היה מצוי ביכולתם של הכוחות לפעול במסווה בלב ביירות ולפגוע בדיוק מעורר השתאות במפגעים הישנים במטותיהם. בנוסף השתתפותם של אייקונים צבאיים כדוגמת: אהוד ברק, עמירם לוין ואמנון ליפקין שחק הפכו את המבצע מאירוע נקודתי למבצע שממשיכים לעסוק בו גם כעבור יובל שנים.
כיום לאחר סבבי החיסולים המרובים מהאוויר בהם חוסלה צמרת החמאס, ההנהגה האיראנית וההנהגה של ארגון חיזבאללה קשה להבין מדוע שלחו עשרות חיילים כדי לתקוף מתקנים בלב בירה ערבית עויינת. אולם צריך לזכור שבאותם ימים בהם לא צילומי לווין ולא פצצות מונחות בדיוק של מטרים בודדים, כדי לחסל באופן כירורגי היה צורך בשליחת כוחות קרקעיים.
המבצע משתייך לשורה ארוכה של פעולות אותם הוביל המודיעין הישראלי כנגד הזרוע הבינ–לאומית של אש"ף, ארגון ספטמבר השחור. זאת לאחר שהארגון הצליח להגיע לשורה של הצלחות מבצעיות מרשימות ובניהם: חטיפת מטוסים, התנקשות בדיפלומטים ואנשי ביון ישראלים וגולת הכותרת רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. מדינת ישראל רצתה לעבור מהגנה להתקפה ולהוציא את היריב משיווי משקל באמצעות פגיעה בעורפו, במרחב האזרחי-צבאי בו הוא פעל. בתחילה המבצע התגלגל במרחבי הפיקוד הצבאי אך הפתרונות שהועלו היו מגושמים ועלולים לגרור נפגעים רבים. אהוד ברק שהיה באותם ימים מפקד סיירת מטכ"ל בא עם חשיבה יצירתית של פעולה בחתימה נמוכה של כוח משולב של השייטת וסיירת מטכ"ל הפושט מהים. לתוכניתו צורפו שלושה יעדים נוספים שירחיבו את האפקט וכך המבצע יצא לדרך. כמבצע רב זרועי (חיל הים, סיירת מטכ"ל, וחיל הרגלים) בשילוב של מודיעין וסיוע בזמן אמת שניתן על ידי לוחמי המוסד ששהו בשטח. הכוחות הגיעו דרך הים חלקם מחופשים לאזרחים ובכך נטמעו בהמון והפתיעו את המחבלים. בתוך זמן קצר הושג היעד המבצעי והכוחות חזרו לחוף הים כאשר מאחוריהם כ-100 מחבלים הרוגים ולצערנו שני לוחמי צה"ל שנפגעו.
אביב נעורים- האם יש ערך לטקטיקה ללא אסטרטגיה?
בשורה התחתונה בעת המבצע חוסלו שלושה חברים בהנהגת הפת"ח (שלא השתייכו באופן ישיר לספטמבר השחור) וכן נפגע בסיס עירוני ושתי סדנאות. לנוכח הסיכון העצום של הכוחות שהשתתפו והפגיעה היחסית מינורית בתפקודה של מערכת האויב לתפקד, לא ברור מה היה הערך הצבאי של הפעילות. יחד עם זאת הפעילות חיזקה את הדימוי הפנימי והחיצוני של צה"ל וארגוני הביטחון של מדינת ישראל היכולים להשיג את מבוקשם בכל מקום ובכל זמן.
הפעולה מעלה שאלות שעדיין רלוונטיות כיום בדבר האפקטיביות של חיסולים ממוקדים והאם חיסולים ממוקדים יוצרים מעגלי אלימות, או משנים את המשוואה?
לאחר עשרות שנים של פעולות תגמול וחיסולים ממוקדים התשובה לא ברורה. נראה בעיקר שהאפקט לעיתים הוא שלילי ויוצר מוטיבציה נוספת של היריב להראות שיש בכוחו להגיב. בשכונה המזרח תיכונית שלנו, עניין הכבוד האבוד שיש להשיב הוא רכיב מהותי למוטיבציה ליצירת פיגועי נגד. במבחן הזמן, אביב נעורים, לא רק שלא הוריד את מפלס הטרור אלא הרים אותו שלב והוביל לשורה של פשיטות מחבלים על העורף הישראלי עם עשרות נפגעים.
בסיום הקריאה הרהרתי הרבה על המשמעות של פעולה טקטית מרהיבה ככל שתהייה ללא אסטרטגיה מדינית או צבאית כוללת. נראה שאביב נעורים נכנס לרשימת המבצעים הארוכה שהיו מופת לתכנון וביצוע אך למעשה בהיעדרה של חשיבה מערכתית לא הובילו לתוצאה הרצויה.
מי היא האליטה המשרתת?
היבט נוסף שמצוי בספר הוא ההרכב האנושי הדומה של היחידות המשתתפות: צנחנים, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל. הדומיננטיות של המושבים והקיבוצים בהרכב האנושי של הכוח הלוחם מאוד ברורה. המחברים לא מסתירים שבאותם ימים היחידות הוזנו בשיטת חבר מביא חבר , כך שמי שגדל במקומות הלא נכונים פשוט לא היה שם. הספר מתאר כיצד נוצרה קליקה מאוד סגורה עם קודים ברורים ותרבות פנימית שלא היה בה מקום לכל מי שלא השתייך לאותה אליטה. כיום כל מי שמגיע ליחידות קרביות יכול להבין שהימים הללו חלפו לבלי שוב ואליטות משרתות חדשות תפסו את מקומם של הישנות הן את הפיקוד והן שורות החיילים. ההשתנות הזו מעניינת ומראה כיצד היחידות הכה מיוחדות הללו מהוות מיקרו-קוסמוס לתהליכים העוברים על הרכבי האליטות בישראל.
היסטוריה או כרוניקה?
הספר חובר על ידי שני בוגרי מסיירת מטכ"ל אבנר שור ואבירם לוי שלקחו על עצמם את תיעוד קורותיה של היחידה. הספר הוא חלק ממפעל הנצחה ותיעוד רחב יותר שכולל את הספרים: חוצה גבולות- סיירת מטכ"ל ומייסדה אברהם ארנן (2008) סיירת מטכ"ל- המבצעים הגדולים (ידיעות אחרונות,2020) , צוות איתמר (כתר,2003). אולם בשונה מהספרים הקודמים הפעם לאבנר שור יש ממד אישי משמעותי בספר והוא שאחיו אבידע נהרג במבצע יחד עם חברו ליחידה חגי מעיין. למרות הקשר האישי שור שומר על מבט חיצוני שמופר רק באחרית דבר בה הוא מביא דברים לזכרו של אחיו.
לדעתי גם הספר הנוכחי- מבצע אביב נעורים משתייך לספרי הכרוניקה של היחידה ולא לז'אנר של היסטוריה הצבאית. אין בו מבט מקצועי על הפעולות ולא על השיקולים השונים ובחירת החלופות וכן הדיונים המתקיימים בו על מנהיגות קרבית לא ממצים ורחוקים מדיון שמעבר לכתוביות של חדר הנצחה. מתוך כך מי שעוסק באופן מקצועי בהיסטוריה צבאית או במנהיגות צבאית לא ימצא בספר, אביב נעורים, כל עניין. לעומת זאת מי שאוהב ספרות פופולרית שעוסקת במבצעים ויחידות מיוחדות מבית מדרשם של ניסים משעל וחבריו יכול להכניס את הספר לרשימת הקריאה שלו.
למרות שאני חייב לציין שלאחר קריאת עמודיו אני יכול להגיד שמעט מאוד התחדש לי בספר, כלומר מלבד כמה פרטים טכניים כלל הפרטים המאוגדים בספר היו ידועים לכל מי שמתעניין בתחום ונעדרת ממנו כל נקודת מבט חדשה, מלבד הפן ההנצחתי לנופלים.
למי שאין כוח לקרוא יכול למצוא סיקור נרחב על המבצע ועל הפעילות החשאית שסבבה אותו בסדרה- רשת מרגלים (יס,2025) וכן בסרטים קודמים יותר כמו חרב גדעון (1986) ומינכן (2005)
