מהתנ"ך לפלמ"ח- הציונות גואלת את הספר הנשכח
בהיכלי הישיבות ובתי המדרש מונחהתנ"ך בקרן זווית, עיקר הלימוד מופנה לגמרא ולהלכה. כמובן שדיוני הגמרא
רצופים בפסוקים אך הללו מהווים תימוכין לטענות הלכתיות ומסורתיות שהקשר בינן לבין
פשט המקראות מיקרי בהחלט. דווקא הציונות היא זו שדחפה את 24 ספרי התנ"ך לקדמת
הבמה, חזון הנביאים החברתיים, כיבושי יהושוע והדרמות של בית דוד ובית עמרי זכו
להתייחסות מחודשת. מתוך תפיסה אידיאולוגית זו המותחת קשר ישיר בין התנ"ך
לפלמ"ח ייסד בן גוריון את חוג
התנ"ך בביתו, יגאל
ידין (הרמטכ"ל השני) יצא למסעות מתל דן ועד למגידו על מנת למצוא הוכחות לממלכות
האבודות שכוסו בעפר. בכיתות הלימוד של החינוך הממלכתי התלמידים דקלמו את שירת
דבורה וקינת דוד. המיתוס התנ"כי הועלה על נס והפך לייסוד זהותי מכונן. השנים
חלפו והתנ"ך איבד בהדרגה את יוקרתו, שיעורי התנ"ך בבתי הספר התמקדו
בתקבולות ובמבנים ספרותיים, הפוליטיקאים העדיפו ללחוץ ידיים בחתונות והחפירות
הארכיאולוגיות נזנחו לטובת מיעוט חוקרים שהתכתש בינו לבין עצמו.
מיזם 929 והחזרת העטרה ליושנה
להחזיר את ספר הספרים לשיח הציבורי, מיזם
929 שהובל על ידיד העיתונאית גל גבאי
והרב בני
לאו. שפך אור חדש על הספר שאיבד מהילתו הציבורית. המיזם מכנס עשרות קבוצות לימוד בכל רחבי
הארץ, פודקאסט עם שיעורים יומיים בתנ"ך, סיורים ואתר אינטרנט בועט באמצעותם בכל יום נלמד פרק אחר בתנ"ך. המיזם הפך להצלחה שהוציאה את הספר ממסדרונות החוג למקרא או מד' אמותיהם של בתי המדרש הפלורליסטים. למרות
ההתלהבות שנרשמה בקרב חוגי למדנים מדן ועד אילת, התנ"ך מצליח לעלות לכותרות
בעיקר סביב סוגיות פוליטיות. כאשר
השר בצלאל סמוטריץ' מתפייט על שיבה לימי ההלכה בימי דוד ושלמה (שלא הייתה כזו)
או כאשר הנשיא האמריקאי פונה לקהל מצביעיו הנאמן בקהילות האוונגליסטיות ומדגיש את
ארץ ישראל כארץ התנ"ך. ברגעים אלו לפתע הספר מגיח מאולמות בתי המדרש של
הדתיים או של האינטלקטואלים הפלורליסטיים והופך לטקסט בועט שמשליך על מציאות חיינו.
משום שמלבד זיכרון עמום מלימודי בית הספר, שברי משפטים בטיול השנתי וימי תרבות בצבא,
הספר וסיפוריו אינם מוכרים לעומקם ורבים מבלבלים בין פשט הפסוקים לבין פרשנויות
מאוחרות שהועברו במסורה על ידי מורות וגננות שהפכו את הפרשנות לחלק בלתי נפרד מפשט
הפסוקים. לצד תוספות עממיות אלו ניתן להוסיף את החיבור בין הפרשנות המדרשית של
חז"ל לפשט הפסוקים, השלמות סיפוריות אלו יוצרות אשליה של הרמוניה בין שכבותיו
השונות של הטקסט, אך מרחיקות אותנו מאוד מהבנת פשט המקראות, התקופה בה הוא נכתב
ואפילו ממסריו האותנטיים. בקיצור, אנו נהנים להתפאר בספר הספרים, לקחת עליו קרדיט
לאומי אך לא ממש מכירים אותו או לוקחים את המסרים העולים ממנו ברצינות.
נופי הארץ, ולמציאות הפוליטית בה אנו חיים. רק מעטים ימצאו את כוחות הנפש ואת הזמן
להקדיש ללימודו שעות ארוכות. למזלנו הטוב, שורה של פודקאסטים מרתקים מאפשרים הצצה
מרעננת לספר הספרים. לטובת המתעניינים דגמתי שלושה שכל אחד מהם לוקח את המאזינים
למסע אינטלקטואלי בשבילים אחרים.
הפודקאסט שמביא את ביקורת המקרא לחלל
המכונית
עושים היסטוריה, דן בכל פרק בסוגיות מרתקות החבויות בין הדפים. הפודקאסט מתבסס על
שיחותיו של יותם שטיינמן עם מומחים מתחום
ביקורת המקרא ופותח איתם סוגיות עלומות. האם שלמה המלך הוא דמות ספרותית או דמות
היסטורית? מה הקשר בין יהודה לישראל? וכיצד התנ"ך הפך מאסופה של סיפורים
לקודקס מקודש? בכל פרק נפתח צוהר לסוגיות שמשלבות בין חקר ארכיאולוגי, ביקורת
טקסטואלית וקריצות למציאות היום יומית. מי שמחפש חוויה דתית מעוררת יצטרך לפנות
לאפיקים אחרים, אך אלו החפצים בשיח שנע בין עבר להווה ימצאו בו עניין רב.
יגאל בן נון ההיסטוריון שבועט
במוסכמות
גדולה בקטנה, הפרק עוסק בספרן של ד"ר יגאל בן נון, קיצור
תולדות יה-וה (רסלינג,2017).
בספרו מנסה לבן-נון מקם את יה-וה בתוך
פאנתאיון האלים המקראי. הוא קורא תיגר על התפיסה שהיהדות המקראית הביאה עימה בשורה
מונותיאיסטית, ומראה שזוהי התפתחות מאוחרת. מלבד העיסוק המרתק באלים השונים שאיכלסו
את המרחב הקדום וטביעות אצבעותיהם נמצאות בספרי התנ"ך השונים (אל, יקוק, בעל, כמוש, מורדוך, ענת, תמוז),
העיסוק בדמותו של האל פותח דיון על הקשר שבין ממלכות יהודה וישראל ועל יחסי האיבה
ששררו ביניהם. עבור בן נון יש לראות את השתיים כממלכות שונות לחלוטין כמו צרפת
וגרמניה, שרק לאחר חורבנה של ממלכת ישראל נוצר ביניהם חיבור ספרותי שבא להצדיק את
גלי הפליטים שנקלטו בממלכת יהודה. בן נון הוא מרצה מרתק, שפתו קולחת והוא מצליח
להפיח חיים בהיסטוריה רחוקה. יחד עם זאת הטענות שמעלה בן נון אינן חדשות וכל מי שקצת
מצוי בחקר ביקורת המקרא מכיר אותן.
דרמה פוליטית בין עיר דוד לשומרון-
מזנון הכנסת של המאה השישית לפני הספירה
עושים
פוליטיקה עם דפנה ליאל, עוד פודקסט מוצלח מבית, עושים היסטוריה, הפעם דפנה
לוקחת את המאזינים לפוליטיקה שמאחורי התנ"ך. בראיון עם הפובליציסט אמוץ עשהאל
מחבר הספר, "מצעד
האיוולת היהודי" (ידיעות ספרים,2019). בתכנית נלקחים המאזינים אל מאחורי הקלעים של ספר הספרים המגולל בין המצוות והתוכחות תככים ומזימות בארמונות
המלכים היהודאיים והישראלים. המאבקים בין בתי המלוכה, המאבק על הנרטיב ההיסטורי של ממלכה קדומה משותפת. הופכים דפים
היסטוריים ודתיים לדרמה פוליטית. השאלות החודרות של דפנה ליאל הופכים סיפורים מוכרים למסע בזמן ולחוויה דרמתית
שאינה פחותה מהדילים הנסגרים במזנון הכנסת כיום.
סצינת הפודקאסטים כנדבך נוסף בעולם
ההתחדשות היהודית
ואת היכולת של כל אחד מהפודקאסטרים לעסוק בתנ"ך מזווית כל כך שונה. עבורי
השונות מהווה הוכחה לכך שהתרבות שלנו ממשיכה להתפתח וליצור מתוך השאלות שמעסיקות
את בני הדור. אם בדור הקמת המדינה חיפשו בתנ"ך את ההצדקה לתנועה הלאומית,
כיום השאלות מופנות למרחבים אחרים של יחסי עם ושלטון, נרטיבים מכוננים ופסיכולוגיה
חברתית. השונות בין הדורות, והיכולת להמשיך ולדרוש בכתובים מקנה לתנ"ך ולספרי
יסוד אחרים את החיות שבהם, ברגע שנפסיק לדרוש בהם, ללמוד ולגלות בהם פנים חדשות הם
יאבדו מחיותם ויהפכו למוצגים מוזיאלים המעניינים חוקרי עתיקות הרואים בהם שכיות
חמדה אך לא אבני בניין לחיי היום יום. שלושת הפודקסטים מהווים עבורי הוכחה שעולם
ההתחדשות היהודי לא צריך להצטמצם לבתי
מדרש המאוכלסים על ידי קבוצה קטנה של למדנים, אלא עליו להוות מרחב תרבותי בו
יכולים לחוש המונים רלוונטיים ומסוקרנים. כך בלי משים נוסף לנו נדבך נוסף ביצירה
היהודית המתחדשת המקנה רלוונטיות בת זמננו לסיפורים עתיקים.
