אבא נפטר בשעת בוקר מוקדמת, לא נכחתי בשעת יציאת נשמתו אך זכיתי ללוותו לאורך מסעו לעולם האמת. "כמו חתן בדרך לחופתו אתה תצא" אמרתי לו והחזקתי את ידו, הוא הביט בי כבר לא יכל לדבר אך עיניו עוד היו ערניות. מרים את גבותיו כמסמן לי שהוא מבין את המילים. החזקנו ידיו ואני צללתי לתוך עיניו שלאט לאט איבדו את הברק שלהן. אלו היו שעות מיוחדות מאוד, למדתי מהן שצריך לא לפחד ולהיישיר מבט למוות ולעבור דרכו, לקבל אותו כחלק מהחיים וללמוד את צפונותיו. אחרי פטירתו וסיום השבעה נותר בי חלל גדול. שעות משותפות שהוקדשו בימי שישי לשיח ומפגש נשארו מיותמות, הטלפון דמם וגם הטלפונים הבהולים הקוראים לי לבית החולים נפסקו. דממה.
ישנם ספרים רבים המדברים על פרידה מאהוב שהולך לבית עולמו, אך אני חיפשתי ספר שיעסוק דווקא בחלל שנפער. לשמחתי ה-CHATGPT כבר מכיר אותי ושביקשתי המלצות הוא הפנה אותי לספרו של א.ב יהושוע, מולכו (הקיבוץ המאוחד, 1987). זכרתי במעומם שקראתי את הספר לפני כעשרים שנה. אך באותם ימים המוות היה רחוק ממני כמו דוד מארץ רחוקה שאתה מכיר בקיומו אך אינו נוכח באופן משמעותי בחייך. עתה שבועות ספורים לאחר פטירתו של אבי המוות ותחושת ההיעדר היו נוכחים מאוד ולפתע היצירה המוכרת של א.ב יהושוע קיבלה חיות חדשה.
מולכו פקיד אפרורי מחפש אהבה
במרכז הספר ניצב מולכו פקיד משרד הפנים המתגורר על צלע הכרמל החיפאי שלאחר שבע שנות טיפול מתאלמן מאישתו שנפטרת בביתה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. לאורך השנים מולכו התמסר לטיפול שהפך למרכז עולמו. שנות המחלה הארוכות הפכו אותו למעין סניטר או אח היודע להחליף סדינים, לזהות מחושים ולהחליף תרופות. אולם עם יציאת נשמתה מולכו יוצא לחופשי ולפתע עליו למצוא את דרכו העצמאית שאינה כבולה עוד לשגרת הטיפול המתישה.
הספר מגולל את שנת האבל הראשונה ונפרס על פני ארבעת עונות השנה מסתיו ועד סתיו. לאורכו מתוארות מערכות היחסים שמכונן מולכו עם נשים המקיפות את חייו. אלמנה צעירה העובדת כעמיתה לעבודה, אהובת נעורים, פליטה מברה"מ ועוד נשים רבות המגיחות לחייו בהבזקים. לצד הנשים המתחלפות מתוארות בספר שלוש נשים המהדהדות לו את עולמו הפנימי ואת עברו (אישתו המתה, אימו הירושלמית, חמותו החיפאית-ברלינאית). המפגש המחודש של מולכו עם נשים מצית בו רגשות שהעלו אבק בנשמתו. כך לאורך הספר ניתן לזהות תשוקה עמומה שנזנחה לאורך השנים, לצד רצון לאינטימיות מפיג בדידות וכמיהה לקשר. למרות הכמיהה זיכרונות העבר ותמונת העתיד העמומה מקשים עליו להתמסר. פעם אחר פעם בתפאורות משתנות בפריז, בברלין, בווינה, בירושלים, בעיירות שכוחות אל בצפון ובחיפה האינטימיות מגיחה וחומקת לה. לעיתים החושניות משנה את נתיבה ובאה בדמות חדשה ככמיהה למזון חם ומנחם מתפרצת לו בדמות סירים ומנות מהבילים ולעיתים כתשוקה למוזיקה המרוממת את נפש האדם. החיבור החושני לאוכל ולמוזיקה נותן לעלילה עומק ייחודי וכדאי לשים לב ליצירות המוזיקאליות השזורות בעיקר בחלקו הראשון של הספר. האזנה ליצירות מסייעת בהעמקת הבנת דמותו של מולכו והמעבר שלו בין שלבי האבל השונים.
מצורף קישור לפלייליסט שהכנתי בספוטיפיי עם היצירות המוזכרות לאורך חלקה הראשון של העלילה.
מולכו בין מזרח למערב- זהות בהשתנות
כדרכו א.ב יהושוע מצליח להבליח לעלילה גם שאלות זהותיות הבאות לידי ביטוי במפגש שבין מולכו הספרדי השורשי לבין אישתו ואימה שעלו ארצה בשנות השלושים לאחר התאבדותו של אב המשפחה בראשיתה של גרמניה הנאצית. מותה של האישה שבמשך שנים חוללה במולכו טרנספורמציה זהותית מהווה תהליך משחרר בו מולכו מתחבר מחדש לרבדים סמויים באישיותו. אולם הללו לא מצליחים להתגבש לכדי זהות העומדת בזכות עצמה. יחד עם זאת פעם אחר פעם מגיחות לעלילה נשים\ילדות מזרחיות וערביות המעוררות בו כמיהה מחודשת לשורשיות מקומית כמעט אוריינטליסטית המצליחה לפלח את חזותו הפקידותית-בורגנית של מולכו.
האוצר מתחת לגשר- הלכתי רחוק ומצאתי את עצמי
בעקבות החלל שנפער בי עם הסתלקותו של אבי מצאתי בספרו של א.ב יהושוע רגישות ייחודית, המצליחה לתאר את הרגשות הסותרים המתרוצצים בקרבי. מחד הקלה מסיומה של המחלה הארורה שכילתה את כוחותיו ומאידך כמיהה לנוכחותו הייחודית. תמיהה מכך שהעולם ממשיך כמנהגו ומאידך שמחה שיש לחיים את הכוח להמשיך ולהניע אותנו קדימה. מולכו נע במתחים האלו וברגישות ובעדינות לא נותן לקוראים תשובה חד משמעית אלא מניע אותם במעגליות ברצף שבין החיים למוות.
דווקא דמותו האפרורית של מולכו המתגלה פעם אחר פעם כקמצן, נטול אמביציה ועומק אינטלקטואלי היא זו המצליחה להעמיד במרכז הסיפור את תחושות הבדידות והכמיהה לשינוי. דמותו חסרת הייחוד מאפשרת לרגשות אלו לקבל מקום משמעותי ולהפוך למעשה לדמויות העומדות בזכות עצמן בעוד שהדמות הראשית (מולכו) הופכת למשנית.
לסיכום, הודות לצ'אט האהוב שבתי וחזרתי ליצירתו היפה של א.ב יהושוע שנסיבות חיי נתנו לה פרשנות ועומק חדשים. שוב נוכחתי לדעת מהי כוחה של ספרות איכותית המצליחה להרחיב את מנעד הרגשות, לפרש את המציאות ולתת לאדם היגע שעות של חסד בהם הוא נישא על גבי העלילה הלוקחת אותו הרחק אך למעשה מקרבת אותו אל עצמו.
הפעם במקום לקרוא האזנתי לספר בSTORYTEL ונהניתי מקריאתו הרהוטה ומפיחת החיים של זוהר סדן
