ישנן חוויות כמו אובדן של אדם קרוב או להבדיל
הורות שלא ניתנות לחיזוי עד שאתה חווה אותן במלוא עוצמתן. אמצעי התיווך התרבותיים
כמו ספרות, מוזיקה וקולנוע נותונת רק מעין קריאת כיוון, מושג קלוש לגבי התחושות
והרגשות אך הן אינן מצליחות להציב אותך בתוך הסיטואציה. מתוך כך במשך שנים החוותי
את דעתי על הורות, אבהות וגידול ילדים מתוך פרספקטיבה חסרה הנשעת על התרשמויות כלליות וידע תיאורטי, בעוד שלמעשה חסרה
לי החוויה האישית הכל כך הכרחית לעצם הדיון בנושא. כיום שאני צועד יחד עם זוגתי צעדים ראשונים בחווית
ההורות, אני יכול לומר בוודאות שעולם התחושות והחוויות שנפתח בפני משפיע גם על
האופן בו אני קורא ומתייחס לספרות העוסקת באחד מנושאי הליבה של התרבות האנושית, יחסים משפחתיים.
הורות שלא ניתנות לחיזוי עד שאתה חווה אותן במלוא עוצמתן. אמצעי התיווך התרבותיים
כמו ספרות, מוזיקה וקולנוע נותונת רק מעין קריאת כיוון, מושג קלוש לגבי התחושות
והרגשות אך הן אינן מצליחות להציב אותך בתוך הסיטואציה. מתוך כך במשך שנים החוותי
את דעתי על הורות, אבהות וגידול ילדים מתוך פרספקטיבה חסרה הנשעת על התרשמויות כלליות וידע תיאורטי, בעוד שלמעשה חסרה
לי החוויה האישית הכל כך הכרחית לעצם הדיון בנושא. כיום שאני צועד יחד עם זוגתי צעדים ראשונים בחווית
ההורות, אני יכול לומר בוודאות שעולם התחושות והחוויות שנפתח בפני משפיע גם על
האופן בו אני קורא ומתייחס לספרות העוסקת באחד מנושאי הליבה של התרבות האנושית, יחסים משפחתיים.
לפני שלושה חודשים קיבלתי ליום הולדתי ה-31 מתנה מאחי את ספרה של אילנה סטרלין, ישנני (מודן,
2012). במרכזו של הספר ניצבת נילי, בת קיבוץ מעמק בית שאן שבעלה חוזר בתשובה ועוזב את הבית. הטלטלה שחווה התא
המשפחתי עם עזיבתו של בן הזוג, מובילה את הגיבורה למסע גילוי בו היא מתעמתת עם
הסודות הטמונים בשנות ילדותה בקיבוץ. קשר השתיקה שנשמר במשך שנים ארוכות מוסר
בהדרגה ונילי ואחותה שלומית נחשפים לסיפור משפחתי מצמרר, רצוף בניסיונות השתקה המצויים
בחברות סגורות המנסות לשמר את הכביסה המלוכלכת בחדריהם הפנימיים של החברים.
2012). במרכזו של הספר ניצבת נילי, בת קיבוץ מעמק בית שאן שבעלה חוזר בתשובה ועוזב את הבית. הטלטלה שחווה התא
המשפחתי עם עזיבתו של בן הזוג, מובילה את הגיבורה למסע גילוי בו היא מתעמתת עם
הסודות הטמונים בשנות ילדותה בקיבוץ. קשר השתיקה שנשמר במשך שנים ארוכות מוסר
בהדרגה ונילי ואחותה שלומית נחשפים לסיפור משפחתי מצמרר, רצוף בניסיונות השתקה המצויים
בחברות סגורות המנסות לשמר את הכביסה המלוכלכת בחדריהם הפנימיים של החברים.
על אף המעברים בין רגעי ההווה וזכרונות העבר
המבליחים תוך כדי העלילה סטרלין מצליחה לשמור על מקצב דרמטי הסוחף את הקורא
למערבולת של רגשות, ההופכת את הספר ליצירה משובחת המשלבת בין סיפור מרגש, הבחנות
חדות כתער וצוהר לחברה הקיבוצית בימים שלפני ההפרטה תוך שהיא מצליחה להתחקות אחר
הלכי הרוח, השפה ותיאורי הנוף של הקיבוץ. בכך מתייצבת סטרלין עם שורה של סופרות
מצויינות כמירי רוזובסקי, יעל הדיה ומירה מגן המצליחות בשנים האחרונות להגדיל את
טווחי התיאור של המשפחה הישראלית ובצידה של החוויה האסתטית להקנות לקורא גם תובנות
ונקודות התבוננות חדשות על עולמו הפנימי. הפספוס היחיד בספר מצוי בעמעום הקונפליקט
המתקיים לנוכח עזיבתו של הבעל המגלה את אלוהים ונוטש את אשתו וביתו, נראה שעיבויו
של הקונפליקט ותיאורו היה מיטיב עם הספר ומקנה לדמות הראשית, נילי, ממד נוסף.
לאורך הקריאה נזכרתי פעם אחר פעם בסדרה המצויינת, לתפוס את השמיים, ששודרה בערוץ 2 בראשית העשור הקודם. הסדרה עסקה בתהליך החזרה בתשובה של אב משפחה תל-אביבי, ובהשפעותיו של התהליך על משפחתו הקרובה וחבריו. הודות למשחקם המשובח של יורם חטב ואורלי זילברשץ-בנאי שוב ושוב עלו בי הדמויות לאורך קריאת הספר, וזאת על אף שעבר למעלה מעשור מאז שצפיתי בסדרה.
המבליחים תוך כדי העלילה סטרלין מצליחה לשמור על מקצב דרמטי הסוחף את הקורא
למערבולת של רגשות, ההופכת את הספר ליצירה משובחת המשלבת בין סיפור מרגש, הבחנות
חדות כתער וצוהר לחברה הקיבוצית בימים שלפני ההפרטה תוך שהיא מצליחה להתחקות אחר
הלכי הרוח, השפה ותיאורי הנוף של הקיבוץ. בכך מתייצבת סטרלין עם שורה של סופרות
מצויינות כמירי רוזובסקי, יעל הדיה ומירה מגן המצליחות בשנים האחרונות להגדיל את
טווחי התיאור של המשפחה הישראלית ובצידה של החוויה האסתטית להקנות לקורא גם תובנות
ונקודות התבוננות חדשות על עולמו הפנימי. הפספוס היחיד בספר מצוי בעמעום הקונפליקט
המתקיים לנוכח עזיבתו של הבעל המגלה את אלוהים ונוטש את אשתו וביתו, נראה שעיבויו
של הקונפליקט ותיאורו היה מיטיב עם הספר ומקנה לדמות הראשית, נילי, ממד נוסף.
לאורך הקריאה נזכרתי פעם אחר פעם בסדרה המצויינת, לתפוס את השמיים, ששודרה בערוץ 2 בראשית העשור הקודם. הסדרה עסקה בתהליך החזרה בתשובה של אב משפחה תל-אביבי, ובהשפעותיו של התהליך על משפחתו הקרובה וחבריו. הודות למשחקם המשובח של יורם חטב ואורלי זילברשץ-בנאי שוב ושוב עלו בי הדמויות לאורך קריאת הספר, וזאת על אף שעבר למעלה מעשור מאז שצפיתי בסדרה.
אני מאמין שאם הייתי קורא את "ישנני" לפני
כעשור הייתי מפסיק באמצע הקריאה, ומשאיר את הספר מיותם על מדף הקריאה, תוך שאני
מסווג אותו כיצירה מייגעת טבולה ברגשנות. אולם כיום שאני חווה את חוויות ההורות
בעצמי ומוטרד משאלות של קשר והיקשרות בין הורים לילדים אני חש שהדמויות המתוארות נוגעות לי בנימי הנפש
ומצליחות לחדור מבעד לתלאות היום יום. זו אינה משימה קלה לעסוק בנושאים כה רגישים
בלי ליפול לסנטימנטאליות קיטשית וסטרלין עומדת במשימה זו בגבורה רבה. סצנת הסיום
של הספר הכתובה ביד אומן מהווה אקורד סיום מרשים לספר הכתוב בצורה מדוייקת ומלאת
רגש. זו הפעם הראשונה שאני מתוודע ליצירתה של סטרלין וכבר השבוע אני מתעתד לפנות
לספריה העירונית ולהצטייד ביצירותיה המוקדמות יותר.
אילנה סטרלין, ישנני, מודן, 2012, 252 עמ'
תגובה אחת
מוגזם ביותר, לטעמי. אכן, יש פוטנציאל, אבל יש גם פירוט יתר, מטפורות ודימויים מופרכים, אנכרוניזם ( אי-דיוקים לגבי התרבות החומרית של הקיבוץ בתקופות השונות – כמו, מה יש בחדר ומה אין בו, מה אפשר לאכול בו, ועוד…)
אני קוראת בעל-כורחי, כדי להגיע לסוף – מה שלא הכרחי כמובן, אבל נראה לי רק הוגן כדי לקבוע דיעה סופית, ולא נהנית. זו לא ספרות חשובה.