 |
| זמן שאול רומן מאת עמליה רוזנבלום |
עמליה רוזנבלום מצליחה בספרה, זמן שאול (כתר, 2020) ליצור דמות אמינה ומלאת חיים. כזו המאפשרת לקורא לחוש דחיה ומשיכה בעת ובעונה אחת, מלאכת מחשבת של יצירה ספרותית. הספר נפתח בסוף הסמסטר שבו גיבור הספר, שאול סמל, מסיים את תפקידו כמרצה מן החוץ באוניברסיטת ניו-יורק. חיש מהר מבין הקורא ששאול עבר את נקודת השיא בחייו המקצועיים. מרמור, תסכול ועצלות הופכים את שנות תפארתו לאנדרטה של איש אחר. המציאות היום יומית רחוקה מהם כמזרח מזרח ממערב. רומן אגבי, כתיבה לא ממוקדת וויכוחים עם קולגות רק מעידים על קו המגמה הברור, שאול סמל בדרך למטה.
בנואשות ומתוך רצון עז לחלץ את עצמו, הגיבור- שאול סמל מנסה למצוא חבל הצלה שישיב לו את הקריירה האבודה, את היוקרה של סופר מצליח וכמובן את ההצלחה הכלכלית (היחסית) שלה הוא כה זקוק. אלונה, כותבת מסתורית בתחרות סיפור קצר בה הוא שופט מגלמת את הדמות לה הוא כה זקוק. מערכת היחסים בין השניים נעשית מורכבת ככל שהעלילה מתפתחת, בהדרגה שאול מגלה עוד ועוד פרטים על אלונה ובן זוגה. אך ככל שהוא מסתבך בהיכרות כך הוא נקשר אליה בעבותות שאינן מאפשרות לו להתנתק ממנה. כך במהלך טרגי ככל שהקשר מעמיק כך ההידרדרות במדרון הופכת למהירה יותר, צוברת תאוצה וסוחפת עמה את חבריו ובני משפחתו.
עמליה רוזנבלום מטלטלת את הקורא בין תל אביב לניו-יורק
תיאוריה של עמליה רוזנבלום חדים וריאליסטים. ממש הרגשתי שאני חלק מהשיח שמתקיים בין שאול לסובבים אותו. פעם גרושתו המתעשרת, אמו הקמצנית, אחיו המנוח, בנו המרוחק והעורך הספרותי שמעריץ את שאול אך בוא בעת מודע להרסנותו. כל אחת ממערכות היחסים זוכה לטיפול מעמיק שבסופה מתגלים פרטים נוספים שהופכים את הקריאה לתצרף ענק של פרטים ההולכים ומתגבשים לכדי תמונה בהירה. כזו המבהירה מהם היסודות הביוגרפים המובלים את שאול סמל למרחבים של יצירה העוברים דרך משעולים של הרס עצמי העטורים במעיינות של שתיה לשוכרה, סמים ומערכות יחסים רעילות.
אהבתי מאוד את המבט האירוני העוטף את כתיבתה של רוזנבלום. כזו המראה את ברברה, סוכנת הספרים היוקרתית מארה"ב כאתי מישראל. את הפרופסור המעונב כילד כאפות יהודי שהשתמט ממלחמת קוריאה ואת העורך הספרותי המוצא את הערך לחייו דרך כישרונותיהם של הסופרים עימם הוא יוצא למסע של יצירה משותפת. בכתיבתה של רוזנבלום אין הנחות וכל דמות נאלצת להשיל מעליה את הכסות שרכשה לעצמה לאורך השנים ולהתייצב אל מול הקורא בערום צורם ובלתי מתפשר.
 |
| אסון התאומים-2001 |
יצירה ספרותית אינה מתקיימת בוואקום
כל הדרמה האישית הזו אינה מתחוללת בחלל ריק, אלא היא מתרחשת כאשר ברקע החברה בישראל מתמודד עם גל טרור שמטיח אותה מאשליית השלום אל המציאות המדממת של המזרח התיכון. במרחק 13,000 ק"מ ידידתה הגדולה, המעצמה שכבר הכתירה את עצמה כסופר פאואר, מתמודד עם התקפה ראשונה על אדמתה. אלפי ההרוגים ונפילתם של מגדלי התאומים משנים את מציאות החיים ומובילים ליצירתו של שחר חדש. כזה שאינו סוגה בשושנים אלא נצרך להתמודד עם אימה, חרדה ומגבלות הכוח. המציאות העולמית המשתנה מוסיפה עוד ממד כאוטי ומדכדך ליצירה, דבר המבליט את חוסר האונים של הגיבורים המטלטלים כקליפת אגוז מעל מים גועשים.
זמן שאול, גדוש ברפרנסים מהקלסיקה האמריקאית מארנסט המנגוי ועד פרנסיס סקוט פיצג'רלד ואני מאמין שמי ששוחה במרחב תרבותי זה ייהנה עוד יותר מהקריאה (אני מכיר באופן חלקי ורובם לא היו עבורי אלא ערכים בויקופדיה ולכן מרבית השמות והיצירות היו עבורי כקריאה בקטלוג ספרותי מתפורר). לצד ההקשרים לתרבות האמריקאית אותה מכירה עמליה רוזנבלום לעומק ישנם לא מעט קישורים לדמויות תנ"כיות משאול האובדני ועד ליונתן שגם הוא מת יחד עם אביו בידיו שלו, אך לצד זאת ניסה לסלול את דרכו העצמאית באהבתו לדוד. ההקשרים הרחבים נוטעים את היצירה, זמן שאול, בתוך הקשר תרבותי רחב ההופכים את היצירה למענגת ולבעלת ערך הרבה יותר מאשר רומן שנעים לקרוא בו לעת ליל.
אהבתי מאוד את ספרנה של עמליה רוזנבלום, זמן שאול, קראתי את הספר במנות גדושות ובכל פעם שהצלחתי לפלס זמן לקריאתו התמלאתי בחדווה שממתין לי על השידה רומן משובח וסוחף.
לקריאה נוספת של ספרים המתארים משברי אמצע החיים אני ממליץ על ספרה של רונית רפ, גבולות (עם עובד, 2015).
