להיות עצמאי היה חלום שחלמתי במשך שנים. בהתחלה ניסיתי לג'נגל בין להיות שכיר לבין להיות עצמאי. כך לצד עבודתי כשכיר פתחתי עוסק פטור והתמחתי במתן ייעוץ. כצפוי לא הצלחתי לג'נגל בין העולמות ורף ההכנסות היה רחוק מאוד מסף ההגדרה לעוסק פטור (סביב ה-100K). אחרי שנים של דשוש הבנתי שעלי לקבל החלטה ולצאת לדרך עצמאית. התפטרתי מעבודתי כשכיר, פתחתי עוסק מורשה ויצאתי לדרך. לשמחתי תוך שנתיים עברתי לשלב הבא ועברתי מעוסק מורשה לחברה בע"מ. עבורי הקמת החברה היוותה יעד שהצבתי לעצמי כבר בקורס למציאת הייעוד התעסקותי שלי שלקחתי במסגרת מכון "לכל אדם יש שביל", בו החלטתי שאני רוצה להיות בעל עסק.
הסיפור שלי אינו מייצג, מרבית העצמאיים בישראל אינם רוצים להיות בעלי עסקים. הם רוצים להתמיד בפרקטיקה שבה הם מומחים וכל ענייני ניהול העסק נראים להם כטרדה. הם שונאים לשווק, נמנעים מלתמחר ועושים שמיניות באוויר על מנת להישאר עסק של בן אדם אחד ולא להעסיק עובדים.
בשנים האחרונות אני נפגש עם לא מעט עצמאיים כאלו פעם דרך קרן שמש בה התנדבתי בסיוע לעצמאיים בראשית הדרך ועד לאנשים שבאו אלי לייעוצים אישיים. פגשתי אותם אך הסתובבתי בעיקר עם תחושות ולא עם מחקרים אמפיריים שמצביעים על תופעה. לאחרנה התוודעתי לספרה של טל קפלינסקי, העצמאיים- עסק של אדם אחד (כתר, 2024) הסוקר את התופעה. פעם ממעוף הציפור ומצביע על כיווני מגמה ופעם מתוך סיפורים שעלו מחדר הקליניקה של טל המלווה עצמאיים בתחילת הדרך. הספר של טל קפלינסקי עזר לי להמשיג את התחושות שלי ולהציב אותם במסגרתרחבה יותר. תופעה בה לוקחים חלק מאות אלפי עצמאיים בישראל הצריכים למצוא את האיזון בין להיות עצמאי לבעלי עסקים.
עצמאי VS בעל עסק
התובנה הראשונה והמרכזית שעלתה בי מקריאה בספרה של קפלינסקי היא שיש לעשות אבחנה ברורה בין בעלי עסקים לבין עצמאיים. לא מדובר על אותה קבוצת אוכלוסייה. בעוד הלמ"ס ומשרד הכלכלה בוחנים אותם כמקשה אחת יש ליצור אבחנה ולהתאים מענים לקבוצה ייחודית זו. קבוצה זו המונה 56% מסך "בעלי העסקים בישראל". אינה רוצה להעסיק ולא להתפתח להקמה של חברות בע"מ, אלא לבצע את עבודתה נאמנה. לרוב אלו הנמנים עם קבוצה זו רוצים להרוויח משכורת דומה לשכרם כשכירים, אך בשונה מעולמם הקודם. עתה הם רוצים לנהל את שגרת יומם, לבחור לקוחות ולמצוא את האיזון הנכון עבורם בין בית\משפחה\התפתחות אישית ועבודה.
לכן המענים שמציעים להם לא צריכים להיות על גדילה והתפתחות במסלול של מעצמאיים לבעלי עסקים המעסיקים עובדים. אלא למקצע אותם בג'נגול המורכב של להיות בעלי עסקים בעסק בו מועסק רק אדם אחד, הם.
עצמאי חייב לעבוד על המיינדסט
להיות עצמאי, דורש חיזוק ואימון מתמיד של המיינד-סט. התמונה הרומנטית של עסק עצמאי בו אתה מעצב את לוח הזמנים שלך, נהנה מבחירה של לקוחות ומעבודה עם משמעות. מתנפצת די מהר בשובר הגלים של המציאות. בסופו של דבר יש לא מעט התמודדויות לאורך הדרך: תחושת דחיה של הצעות מחיר שלא עלו יפה. צורך לתמחר את השירותים, וג'נגול אינ-סופי בין התחום המקצועי האהוב עליך לבין לא מעט מטלות סזיפיות.
לא מעט עצמאיים לא עומדים במתח. מנתוני משרד הכלכלה עולה ש-50% מהעסקים נסגרים לאחר חמש שנים. מבין הסוגרים 25% דיווחוו שהסיבה המרכזית שבגינה הם ויתרו על החלום טמון בחוסר ריוחיות. כלומר התשוקה והרצון לעצמאות לא חיפו על העובדה שהם פשוט היו בעלי עסקים גרועים.
איך יוצאים מהלופ?
לאחר שקראתי את ספרה של טל קפלינסקי הבנתי שכדי לצאת מהלופ לא די ביכולות מקצועיות בתחום השירותים אותו אתה מוכר. וגם מטיבציה אישית וניצוץ בעיניים אינם מספיקים כדי לגשר על הפער. לעומת זאת יש צורך בתוכנית עבודה השמה דגש על שני רכיבים שצריכים לצמוח יחדיו:
- פיתוח החוסן הפנימי
- פיתוח היכולות שלנו לנהל ולפתח עסק עצמאי- משיווק ועד ביצוע מעולה.
מתוך אמונה שלא משנה כמה אתם מוכשרים, אין בכם ובי את כלל המיומנויות הנדרשות, חובה לקחת בעלי מקצוע. כאלו שעוזרים במגוון רחב של תחומים: ניהול משרד, אימון מנטאלי, שירותי שיווק (גרפיקה, SEO), ייעוץ מס, ייעוץ כלכלי ואימון מנטאלי. אחרי כמעט שלוש שנים של התמסרות לתהליך וקריאה של לא מעט מחקרים בתחום אני מבין שלהיות עצמאי זה הליכה על חבל דק הדורש מגוון יכולות. יכולות שלא בהכרח יש לי ולכן ההסתייעות החיצונית היא לא מותרות אלא חובה.
עצמאי- מסע שלא נגמר
ההכרה בכך שעצמאי היא דרך חיים, שאינה טובה בהכרח מדרך חיים אחרת. אלא היא מתאימה לי ולאלו שכמותי שבחרו בה. אני ממליץ להתמסר לתהליך, להנות מהמסע ולהבין שמדובר על מסע של התפחות מתמדת. מסע שכזה עדיף לא לעשות לבד אלא לבחור חברים לדרך הנמצאים בקבוצות נט-וורקינג שונות, לקרוא מדריכים ולהאזין לפודקסטים (להמלצות על פודקסטים ממומלצים מוזמנים לללחוץ כאן) שייתנו לכם אפשרות להרחיב אופקים וללמוד מאלו שכבר קמו ונפלו לאורכו של המסע.
בהצלחה
