עד למלחמת "חרבות ברזל" הכרתי בעיקר את הדרג הטקטי: צוותים, פלוגות וגדודים. לאורך המלחמה נחשפתי למרחבים אחרים של ניהול ופיקוד ברמות החטיבה, האוגדה ואף למעלה מכך. במקומות אלו מתרחב מושג "קציני המטה", בעלי מקצוע המתכננים, מתכללים ומתאמים את העשייה הצבאית. את הפשטות והבהירות המאפיינות יחידות קצה מחליף סבך של "פוליטיקה ארגונית", יחסי כוחות, שיקולים ותפיסות שכלל אינם מעסיקות את הדרג הטקטי. זהו עולם עם תרבות ייחודית שההולך בו צריך הדרכה שתסביר לו את הטקסט ולא פחות חשוב מכך הסאב-טקסט שהוא לרוב החשוב מכל.
כדי להפיג את המבוכה רכשתי את ספרו של סא"ל מיל' מיכאל סנג, אלופים בניהול (פרדס, 2022). סנג שמאחוריו 25 שנות שירות במערך מדעי ההתנהגות עולה ישירות לקומות הגבוהות ומתחקה אחר לשכות האלוף. באמצעות שילוב של תצפית אנתרופולגית, ניסיון משמעותי כיועץ ארגוני בצה"ל והיכרות מעמיקה עם עולם המחקר. הודות לשילוב ייחודי זה מצליח סנג לתת לקוראיו מפת התמצאות בסבך הלשכות. הספר גדוש בתובנות מאירות עיניים אך בשל קוצר היריעה אתמקד בשלוש תובנות שתפסו אותי במיוחד.
משמעותם הסימבולית טקסים מדיונים ועד כנסים
כל מי שעבר את שלב ההתפעמות מסתובב לא פעם בין הטקסים הצבאים בתחושה קלה של מבוכה (קבלה בהקשב!, קביעת לו"ז בשעות לא שעות, סדרי ישיבה משולטים, פניה למפקדים כמפקד ועוד). הודות לפרשנות ייחודית הנותנת פשר לטקסים האלו, מצליח המחבר לתת היגיון בשיגעון. מטרת הטקסים היא למצב את המפקד אל מול פקודיו. להגדיר יחסי היררכיה ולהבנות תחושה של חגיגיות ויראה. אהבתי את ההקבלה לבניית דמותו של המפקד בתקופת הטירונות, כלומר פרקטיקות דומות של הרחקה שנועדות לבנות סמכות בהקשריה השונים.
בהקשר זה ההסבר שנותן סנג ישיבות מרובות משתתפים, דיונים ארוכים וכנסים, מאפשר לבחון באור חדש את התוכלת בפעילות הנראית במבט שטחי כבזבוז זמן. אולם אם בוחנים את אותן פעולות מזווית אחרת של התמקמות וטקסיות לפתע הפעולה מקבלת משמעות חדשה לחלוטין, במיצוב דמותו אל מול פקודיו, בהסדרת יחסי הכוח והנכחתם. כמי שהשתתף בדיונים כאלו ורצה לשאול את נפשו למות מרוב בזבוז זמן פרשנותו של סנג היא לא פחות ממאירת עיניים.
המרוץ לעצירת הפסדה
תובנה נוספת שלקחתי טמונה בהסברת "הפסדה הפיקודית". כלומר, מנגנון הריצוי שהקצינים עורכים על מנת שהאלוף יהיה מרוצה. כסות חלולה שאינה מסתירה מתחתיה הרבה מעבר לרצון לא להיכנס לקו האש של האלוף, ובכך להבטיח לכולם להיות מרוצים ולהעביר את זמנם עד לדש"ב הבא.
על פי סנג כולם מודעים לסכנת הפסדה ועל כן המפקד הבכיר שואף כל הזמן לעקוף אותה באמצעות מגע ישיר עם השטח (ביקורות, מינוי נאמים במקומות שונים, שיח בלתי פורמאלי החושף תהליכי עומק). אולם זהו קרב אבוד מראש משום שהמערכת בנויה על הבניתה של הפאסדה כתרבות ארגונית הכרוכה במעגל קסמים של "לגלגל את הבלופ".
לאורך קריאת הפרק המצוין הזה חשבתי רבות על אלוף פיקוד דרום פינקלמן שב-7 לאוקטובר התעורר למציאות שונה בתכלית ממה שהוצג לו. המוכנות לא הייתה מוכנות וההרתעה לא הייתה הרתעה, נראה שבמקרה דנן הפסדה ניצחה.
להרחבה מומלץ לקרוא את מאמרו של סנג בנושא שפורסם באתר מרכז דדו .
אלופים בניהול – ההכרח מפקודות עבור לרתימה
הפתעה שלישית שזימן לי הספר מצויה בפער המתקיים בין דימוי למציאות. את הדימוי הפופולרי של "פקודות עבור" סנג מחליף בתמונה מורכבת בהרבה. בה למעשה האלוף אינו יכול להסתמך רק על סמכותו אלא הוא נזקק ליצירת שותפויות ולרתימת הכפופים לו כדי לחולל את השינויים הארגוניים שהוא מעוניין לקדם. הסרת המעטה של הורדת פקודות מלמעלה למטה, מראה פעם נוספת ששינויים ארגוניים (ללא קשר לסוג הארגון) ברי קיימא לא יכולים להתבצע בכפיה אלא מתוך שכנוע עמוק ויצרת בריתות.
לא חף מפגמים
החלקים היותר חלשים של הספר הם החיבור המאולץ בין הפיקוד הצבאי לעולם המנהלים התאגידי. מדובר על מערכות השונות זו מזו במהותם. האחד מושתת על ערכים של שליחות והשני על ערכי ייצור רווח לבעלי המניות. האחד מחייב נכונות להקרבה ועבודת צוות כערך בעוד שהשני מונע מכמיהה למימוש עצמי. טשטוש ההבדלים הערכיים מהווה איום על המנגנון הצבאי שחייב לשמור על ייחודו הארגוני. ההשלכות של טישטוש זה נידונו בהרחבה בספר משבר הפיקוד (משרד הביטחון, 1981) שסוקר את הסיבות לכישלונו של הצבא האמריקאי במלחמת וייטנאם.
לדעתי המחבר היה צריך לבחור בין להוריד את החלקים הללו לבין להעמיק אותם, בספר הנוכחי הוא לא ביצע את הבחירה ולכן החיבור לעולם התאגידי נראה יותר כמו רשומות לא מפותחות מאשר תפיסה קוהרנטית.
בנוסף לכך התאכזבתי מכך שסנג בחר להעלים את זהויות המפקדים בהם הוא דן. השימוש בשמות בדויים ובטשטוש שמות היחידות והאירועים מהווה החמצה. הקורא היה יכול למצוא עניין רב (לא רק רכילותי) בדמותם של המפקדים וראייתם בצורה עגולה של מפקדים\מנהלים כבני אנוש הפועלים בתוך מסגרת ארגונית.
תרומה משמעותית בהבנת הדינמיקה הארגונית
למרות הפגמים שמניתי ספרו של סנג נותן הצצה נדירה ללשכות האלופים שלרוב סמויות מן העין. ההמשגה הייחודית מעולמות האנתרופולוגיה מאפשרת להבין את המציאות בצורה חדשה ולתת פשר לדברים שעל פניו נראים חסרי פשר.
לאחרונה הצטרף למגמה זו הספר, כזה וכזה תאכל החרב (עברית, 2025) מאת אסף חזני שנותן הצצה למפקדת האוגדה מזווית אנתרופלוגית המשלב בין תצפית השתתפותית לבין המשגה תיאורטית. ספרים אלו הם בבחינת חידוש המעלים תרומה לא רק למתעניינים בעולם הצבאי אלא גם למפקדים וליועצים ארגוניים המסתקרנים ממערכת היחסים שבין האדם לארגון וחפצים למצוא את הדרכים לפעול בהקשרים אלו בצורה מיטבית.
מיכאל סנג, אלופים בניהול– סודות המנהיגות בארגונים גדולים, פרדס, 2022.
לקריאת ביקורת נוספת ראה ראובן גל, אלופים לא מנהלים
