אל יצירותיה של מירי רוזובסקי התוודעי לפני כשנה בספרה המצויין, "פעם בחיים" (כנרת, זמורה-ביתן, 2009) בו מתוארים חייהם של בני משפחה הניצבים אל מול חזרתו המפתיעה של האב שנטש לפני שנים רבות. שיבתו של האב מעוררת משנתם זכרונות ישנים המעצבים במידה רבה את ההווה. מלאכת המופת בה מתוארות הדמויות מקנה לכתיבתה של רוזובסקי אמינות ההופכת את ספרה ליצירה ספרותית מצויינות המשלבת עלילה סוחפת והתבוננות עמוקה על החיים המשפחתיים. הרושם העז שהותבע בי בעקבות הקריאה ב"בפעם בחיים", הוביל אותי לחפש יצירות נוספות פרי עטה של המחברת. ביום חמישי האחרון נפלה בידי ההזדמנות לרכוש את ספרה הראשון שראה אור בדפוס, "כל הדרך הביתה". בשונה משני ספריה האחרים ספרה מהווה אסופה של סיפורים קצרים ועל כן הוא שונה במהותו מרומנים בהם ניתנים לקורא מאות עמודים בהם הוא יכול לבנות מערכת יחסים ענפה עם הדמויות. הסיפורים הקצרים עובדים על עיקרון של התאהבות מיידית. או שהניצוץ בעיניים נדלק או שאתה מסיים את הסיפור במעין תחושה עמומה ולא ברורה המתקשה להסביר מה בדיוק עברת בדקות האחרונות. לשמחתי הרבה מרבית הסיפורים המרכיבים את הקובץ השאירו בי תחושה עוצמתית המעלה באחת את רמת האנדרנלין בדם.העלילות הקולחות המאפיינות את שמונת הסיפורים הנמצאים בקובץ הובילו לכך שסיימתי לקרוא את מאה שישים ושבעה העמודים בפחות מעשרים וארבע שעות.
כדרכה, מנסה רוזובסקי לקלף את שכבת הפלסטיק העוטפת לא פעם סיטואציות משפחתיות וזוגיות, המקנות לא פעם אשליה של יציבות וחמימות בעוד שלמעשה הן מסתירות מערכת רוחשת וגועשת של לבה רגשית המאיימת לפרוץ בכל רגע ולהחריב את סביבותיה. הקובץ נפתח בתיאור יום נישואיו של גיל. היום האמור להיות היום המאושר בחייו מעלה מעל לפני השטח זכרונות ילדות מודחקים ותהיות לגבי מהותו של הקשר. התמודדותו של גיל עם מימוש רצונותיו האישיים מחד והנורמות החברתיות מאידך יוצרות בסופו של דבר מציאות המאופיינת בקונפליקט. אולם, כדרכה, רוזובסקי איננה מיישבת בין הקונפליקטים, אלא הללו ממשיכים להתקיים אף בסוף הסיפור. דבר ההופך את הקריאה לתהליך בו מתמודד עם הקורא עם היצירה ונשאר להתחבט עימה אף שזו מגיעה לסיומה.
במחשבה לאחור, נראה לי שזהו הקו המאפיין את קובץ הסיפורים, הם נפתחים בתיאור של סיטואציות חיים שכביכול נראות שיגרתיות: יום חתונה, התאהבות בגיל הנעורים, פטירתו של בן זוג, היכרות בין בני זוג, שגרת חיים במשרד. אולם, הסיטואציות שנדמות במבט שגרתי כבאנליות מהוות אך כסות למערכות יחסים מורכבות אשר פעמים מתפרצות בקול שאון ופעמים ממשיכות לבעבע ללא יכולת להתפרץ מעל לפני השטח. הימנעותה של רוזובסקי מדרמות מאולצות או מסיומים דרמטיים מדי מקנים לסיפורים את אמינותם. הגיבורים מחליטים לא פעם שעל אף הקשיים או הפיתויים הטמונים בהתחלות חדשות לשמור על חזותם של חיי היום היום ה"נוחים" ולא לשבור את כללי המשחק החברתיים. רגישות זו לנפש האדם הכמהה מחד לשינוי ומאידך תרה אחר הסטטוס-קוו המנחם מהווה את סוד כתיבתה של מירי רוזובסקי. מומלץ!
נ.ב- בפעם הבאה שאכנס לחנות הספרים אחפש את ספרה השלישי, "אותה האהבה כמעט" (זמורה ביתן, 2005).
כדרכה, מנסה רוזובסקי לקלף את שכבת הפלסטיק העוטפת לא פעם סיטואציות משפחתיות וזוגיות, המקנות לא פעם אשליה של יציבות וחמימות בעוד שלמעשה הן מסתירות מערכת רוחשת וגועשת של לבה רגשית המאיימת לפרוץ בכל רגע ולהחריב את סביבותיה. הקובץ נפתח בתיאור יום נישואיו של גיל. היום האמור להיות היום המאושר בחייו מעלה מעל לפני השטח זכרונות ילדות מודחקים ותהיות לגבי מהותו של הקשר. התמודדותו של גיל עם מימוש רצונותיו האישיים מחד והנורמות החברתיות מאידך יוצרות בסופו של דבר מציאות המאופיינת בקונפליקט. אולם, כדרכה, רוזובסקי איננה מיישבת בין הקונפליקטים, אלא הללו ממשיכים להתקיים אף בסוף הסיפור. דבר ההופך את הקריאה לתהליך בו מתמודד עם הקורא עם היצירה ונשאר להתחבט עימה אף שזו מגיעה לסיומה.
במחשבה לאחור, נראה לי שזהו הקו המאפיין את קובץ הסיפורים, הם נפתחים בתיאור של סיטואציות חיים שכביכול נראות שיגרתיות: יום חתונה, התאהבות בגיל הנעורים, פטירתו של בן זוג, היכרות בין בני זוג, שגרת חיים במשרד. אולם, הסיטואציות שנדמות במבט שגרתי כבאנליות מהוות אך כסות למערכות יחסים מורכבות אשר פעמים מתפרצות בקול שאון ופעמים ממשיכות לבעבע ללא יכולת להתפרץ מעל לפני השטח. הימנעותה של רוזובסקי מדרמות מאולצות או מסיומים דרמטיים מדי מקנים לסיפורים את אמינותם. הגיבורים מחליטים לא פעם שעל אף הקשיים או הפיתויים הטמונים בהתחלות חדשות לשמור על חזותם של חיי היום היום ה"נוחים" ולא לשבור את כללי המשחק החברתיים. רגישות זו לנפש האדם הכמהה מחד לשינוי ומאידך תרה אחר הסטטוס-קוו המנחם מהווה את סוד כתיבתה של מירי רוזובסקי. מומלץ!
נ.ב- בפעם הבאה שאכנס לחנות הספרים אחפש את ספרה השלישי, "אותה האהבה כמעט" (זמורה ביתן, 2005).
Post Views: 315