ערוץ YES מצטיין ביצירת תוכן איכותי ומקורי בעברית- לאורך השנים ניתן להיזכר בסדרות אהובות כדוגמת שסיטל, שבאבניקים, קוגל ופאודה שאף נמכרה לערוצי שידור בינלאומיים. הסדרות של יס לא נופלות באיכותן מסדרות בינלאומיות בתסריט, באיכות הצילום וכמובן בהנאה שבצפייה. הפעם לקבוצת הסדרות המיטבית הצטרפה הסדרה, הגרמני (2025, YES).
במרכז הסדרה ניצב סיפורם המשפחתי של ניצולי שואה המתגוררים בקיבוץ אי שם בשנות השבעים של המאה שעברה. בין מטעים, גידולי פלחה, רפת, מפעל קיבוצי ורומנים בין דשאים מסתתרים לא מעט סודות מהעבר. סודות שרבים רצו לשכוח ואחרים להשכיח, שרשרת של אירועים דרמטיים מעלה את הנסתר מעל לפני השטח ועם פתיחתה של תיבת הפנדורה בגרמניה ובישראל.
צמד השחקנים המשובח אוליבר מזוצ'י בתפקיד אורי ובת זוגתו אנה בוקשטיין, מגלמים זוג של ניצולי שואה שהכירו במחנה עקורים ובונים את ביתם מחדש בקיבוץ בישראל. השניים מולידים שני ילדים שהופכים לתפארת הקיבוץ האחד טייס והשנייה סטודנטית באוניברסיטה בירושלים. אולם מחקר שעורכת הבת הכולל גביית עדויות של ניצולי שואה מוביל לשורה של חשיפות המשנות את מציאות חייהם מקצה לקצה.
הגרמני- דרמה עשויה היטב
העלילה הבנויה כהלכה הצליחה לקחת אותי מפרק לפרק ולחשוף את סודותיהם. אני אהבתי את המעבר בין הזירות בישראל ובגרמניה. את המעבר בין התוקפות של ימי הקיבוץ בשנות השבעים לימות התופת באירופה של שנות הארבעים. כאשר הסיפורים, התקוות, הבושה והחששות לא נעלמים אלא רק מסתתרים מתחת לכובע הטמבל וחולצת העבודה אך רק כמה תנועות קלות ומאחוריהם מסתתרים סיפורים נוספים.
בלי לעשות ספויילרים, הגרמני, היא דרמת מתח קצבית שבנויה נכון לבינג' סופ"ש. יחד עם זאת יש בסדרה לא מעט תפירות לא מהודקות שכן פגעו לי בחוויית הצפייה. כלומר מעברונים עלילתיים בלתי אפשריים בעליל. החל מפער הגילאים בין אנה ואורי, ועד לכך שבחלק דרמטי בעלילה יהודי הנמצא כאסיר באשוויץ פונה לקצין ס.ס ואומר לו אנחנו מכירים?….עלילה כה מופרכת פוגעת בהחלט באיכות ובאמינות הסידרה.
על חורבות העולם הישן יוצרים מציאות חדשה
הגרמני, פותחת צוהר על הימים שלאחר המלחמה בה אנשים שחרב עליהם עולמם יצרו לעצמם זהויות חדשות. המפורסם שבהם הוא אדולף אייכמן שהסתתר תחת השם ריקרדו קלמנט בארגנטינה. אך אייכמן הוא רק קצה הקרחון של אנשים שיצרו לעצמם זהות חדשה אחרי המלחמה. הסיפור של יצירת הסיפור המחודש אינה ייחודית רק לרוצחים אלא ניתן למצוא לו עדות בסיפוריהם של קאפויים ומשתפי פעולה ואף בקרב ניצולים שיצרו לעצמם סיפור חדש שכיסה את העבר אך לא הצליח להדחיק את הקולות.
לסיכום למרות הבעיות והפגמים, הגרמני, שווה צפיה והיא מהווה עדות נוספת לעוצמת היצירה הקיימת בישראל. חבל שערוצים מסחריים נוספים כדוגמת ערוץ 12 ו-13 שקועים כה עמוק בעולמות הריאליטי ולא תורמים לגלי הפריחה המקומית. התקווה עד כה מצטיירת בשני מודלים או של שירות שידור ציבורי (כאן) שעושה עבודה נפלאה או בדמות ערוץ מסחרי שצופיו משלמים דמי מנוי. אני מקווה שהשר קרעי שרוצה לחולל שינוי נוסף בשידור הציבורי לוקח בחשבון את האדוות של פעולותיו לא רק בתחומי הסיקור העיתונאי אלא גם ובעיקר סביב עתידה של היצירה התרבותית הישראלית. יצירה שלא מעט ממנה מתקיימת על גבי המסך הקטן, המהווה נדבך משמעותי ביצירת הסיפור הישראלי.
יצירות נוספות שאהבתי בתחום
הבית ברחוב גריבלדי– סיפור לכידתו אל אדולף אייכמן
אוכלי הגחלים מאת גיל אילטוביץ– מספר את סיפורו של יהודי שמסתיר סוד המאיים להתגלות על זהותו מתקופת השואה
עוד על הסדרה ניתן למצוא בערך ויקיפדיה בנושא
