חייו של אדם מורכבים מאינספור אירועים שונים, אסופה של תמונות שחלקן
נצרבות וחלקן משתכחות ודוהות במרחבי התודעה. פעם אחר פעם אנו אוספים יחדיו את
רסיסי החיים הללו ומבנים מהם סיפור שמעצב את זהותנו. פעמים סיפורים אלו מבליטים אירוע
מסוים אשר הופך למאורע מכונן ורב משמעות, ופעמים אותו אירוע ממש נדחק לשוליים
ומסתפק בהיותו אנקדוטה חסרת חשיבות בסיפור המסופר. אנו רוקמים את סיפורינו בחירות
אומנותית ראויה לציון, המאפשרת לנו לשנות את המרכיבים הזהותיים המבנים את התדמית
שאנו רוצים להבנות בהווה. שרית ברזילאי בספרה, סוד הסיפור המנצח (זק, 2008),
הפכה את המיומנות של סיפור סיפורי חיים לשיטה
טיפולית המסייעת למטופלים להבנות את סיפור
חייהם באופן המדגיש את הצלחותיהם בעבר ומתוך כך מעצים את חייהם בהווה ומקנה להם כוחות לבניית עתידם. ספרה של ברזילאי
סחף אותי ופתח לי צוהר לכתיבה רטרוספקטיבית בה הכותב מביט אל עבר עברו ובוחן אותו
מעמדתו כאדם בוגר הבונה במלאכת מחשבת מזיכרונותיו את סיפור חייו באופנים המאפשרים
לו להביט בעברו באופן מעצים.
נצרבות וחלקן משתכחות ודוהות במרחבי התודעה. פעם אחר פעם אנו אוספים יחדיו את
רסיסי החיים הללו ומבנים מהם סיפור שמעצב את זהותנו. פעמים סיפורים אלו מבליטים אירוע
מסוים אשר הופך למאורע מכונן ורב משמעות, ופעמים אותו אירוע ממש נדחק לשוליים
ומסתפק בהיותו אנקדוטה חסרת חשיבות בסיפור המסופר. אנו רוקמים את סיפורינו בחירות
אומנותית ראויה לציון, המאפשרת לנו לשנות את המרכיבים הזהותיים המבנים את התדמית
שאנו רוצים להבנות בהווה. שרית ברזילאי בספרה, סוד הסיפור המנצח (זק, 2008),
הפכה את המיומנות של סיפור סיפורי חיים לשיטה
טיפולית המסייעת למטופלים להבנות את סיפור
חייהם באופן המדגיש את הצלחותיהם בעבר ומתוך כך מעצים את חייהם בהווה ומקנה להם כוחות לבניית עתידם. ספרה של ברזילאי
סחף אותי ופתח לי צוהר לכתיבה רטרוספקטיבית בה הכותב מביט אל עבר עברו ובוחן אותו
מעמדתו כאדם בוגר הבונה במלאכת מחשבת מזיכרונותיו את סיפור חייו באופנים המאפשרים
לו להביט בעברו באופן מעצים.
ספרו החדש של הסופר היהודי-אמריקאי, פול
אוסטר, יומן חורף (עם עובד, 2013) הינו ספר רטרוספקטיבי בו המספר בוחן
את עברו ממרום שנותיו, ומלקט בפינצטה קרעי
אירועים שעיצבו את חייו. אוסטר כדרכו אינו הולך בשבילים מוכרים אלא הוא מנסה לפלס
לעצמו נתיב משל עצמו, שביליו הולכים אל עבר זיכרונות של אברי גוף שונים עוברים
בינות למאכלים, לאהבות ישנות ולעשרות דירות
המגורים בהם התגורר לאורך חייו. באופן מפתיע על אף היותו סופר בעל שם, סיפורו אינו
עובר בצמתים אינטלקטואלים משמעותיים ומי שמחפש את היצירות שעיצבו את הסופר המוערך
יצא עם חצי תאוותו בידו.
אוסטר, יומן חורף (עם עובד, 2013) הינו ספר רטרוספקטיבי בו המספר בוחן
את עברו ממרום שנותיו, ומלקט בפינצטה קרעי
אירועים שעיצבו את חייו. אוסטר כדרכו אינו הולך בשבילים מוכרים אלא הוא מנסה לפלס
לעצמו נתיב משל עצמו, שביליו הולכים אל עבר זיכרונות של אברי גוף שונים עוברים
בינות למאכלים, לאהבות ישנות ולעשרות דירות
המגורים בהם התגורר לאורך חייו. באופן מפתיע על אף היותו סופר בעל שם, סיפורו אינו
עובר בצמתים אינטלקטואלים משמעותיים ומי שמחפש את היצירות שעיצבו את הסופר המוערך
יצא עם חצי תאוותו בידו.
אוסטר יודע לספר סיפור ועל כן 196 העמודים המאגדים את ספרו עוברים
בנעימים ופעמים אף בעניין. יחד עם זאת הספר אינו נוסך בקורא תחושה של השראה או
התפעמות. דמותו של הסופר נשארת מעומעמת וכמעט בלתי נגישה. מדי פעם היא מבליחה בפרץ
של אותנטיות הנותן לקורא דחיפה מוטיבציונית להמשיך ולקורא ביומן חייו של אוסטר
המדשדש בערפילי החורף.
בנעימים ופעמים אף בעניין. יחד עם זאת הספר אינו נוסך בקורא תחושה של השראה או
התפעמות. דמותו של הסופר נשארת מעומעמת וכמעט בלתי נגישה. מדי פעם היא מבליחה בפרץ
של אותנטיות הנותן לקורא דחיפה מוטיבציונית להמשיך ולקורא ביומן חייו של אוסטר
המדשדש בערפילי החורף.
לאורך הקריאה נזכרתי בתיאורו של הפילוסוף וולטר
בנימין בדבר, מלאך ההיסטוריה (ולטר בנימין,כתבים נבחרים, כרך ב , עם
עובד, 1996, עמ' 333 ). בנימין מתאר את המלאך המביט בעבר בתדהמה וחרדה אולם בשל
רוח סערה הדוחפת אותו קדימה הוא אינו יכול לעצור ולהשתהות אל מול המאורעות. גבו
מופנה אל העתיד ועיניו הקרועות מביטות לאחור כך שהוא נסחף בעוד שהעבר חולף על פניו במהירות מסחררת והעתיד אינו ידוע. תחושת הבלבול
של המלאך עטפה אותי לאורך הקריאה העמודים חלפו במהירות אולםגם בעת סיום קריאת
הספר לא הבנתי לאן מועדות פני ומדוע יצאתי
לנסיעה זו מלכתחילה.
בנימין בדבר, מלאך ההיסטוריה (ולטר בנימין,כתבים נבחרים, כרך ב , עם
עובד, 1996, עמ' 333 ). בנימין מתאר את המלאך המביט בעבר בתדהמה וחרדה אולם בשל
רוח סערה הדוחפת אותו קדימה הוא אינו יכול לעצור ולהשתהות אל מול המאורעות. גבו
מופנה אל העתיד ועיניו הקרועות מביטות לאחור כך שהוא נסחף בעוד שהעבר חולף על פניו במהירות מסחררת והעתיד אינו ידוע. תחושת הבלבול
של המלאך עטפה אותי לאורך הקריאה העמודים חלפו במהירות אולםגם בעת סיום קריאת
הספר לא הבנתי לאן מועדות פני ומדוע יצאתי
לנסיעה זו מלכתחילה.
פול אוסטר, יומן חורף, תרגם אברהם יבין, עם עובד, 2013, 196 עמ'
Paul
Auster, Winter Journal
Auster, Winter Journal
