לכל משפחה יש את סודותיה. מתחת למעטה של חיוכים ומפגשים, מסתתרים על פי רוב סיפורים שכולם מעדיפים להשאיר עמוק בחשכה. טכניקות ההסתרה כה מוצלחות עד לכדי כך שפעמים רבות ישנה נטייה לראות את סביבתנו כסביבה המוקפת במשפחות מושלמות שמלבד ריבים בדבר מי יוריד את הזבל, הן חיות בהרמוניה מופלאה. הסיפורים הקשים נשארים מגולגלים בין עמודי העיתונים ובכתבות הטלויזיה, רחוקים מן הלב אך קרובים לעין. הימצאותם במרחב הוירטואלי הבלתי נגיש מאפשרת לנו להינות משני העולמות: מחד, לספק את יצר המציצנות, ומאידך לחוש בטוחים. האימה אינה מתרחשת בפתח ביתנו אלא במרחבים בלתי מוגדרים, רחוקים, בינות לשיכונים מתפוררים ומשפחות של מהגרים שאינן מתפקדות. לעומת זאת בספרו של הסופר השבדי, סטינג לרסון, נערה עם קעקוע דרקון, האימה מגיעה אל פתח הבית ומטלטת את הקורא עמוד אחר עמוד.
במרכז העלילה, ניצבות שתי דמויות: מיכאל בלומקוויסט, עיתונאי בגיל העמידה המסתבך במשפט דיבה הפוגע קשות באמינותו וליסבת סאלנדר, תחקירנית צעירה החיה באזור הדמדומים שבין שיגעון לנורמאליות. השניים חוברים יחדיו לחקירת היעלמותה של נערה בת שש-עשרה, בת למשפחת תעשיינים באופן מיסתורי לפני כארבעים שנה. במהלך החקירה, נחשפים עוד ועוד פרטים בדבר משפחת ונגר השומרת באמתחתה שלדים המפתיעים את השניים. הספר הכתוב באופן קולח ומרתק מצליח לסחוף את הקורא למערבולת של התרחשויות.
לרסון מצליח לכתוב רומן בלשי המכיל בחובו את כלל המריכיבים ההופכים את "נערה עם קעקוע דרקון", לקלסיקה בלשית. הספר מכיל עלילה מגובשת, דמויות עמוקות, טוויסטים עלילתיים, נופים אפלים ומקצב עלילתי (שנשמר הודות למלאכת התרגום המצויינת של רות שפירא), כל אלה מושכים את הקורא שוב ושוב לתוך סבך העלילה. פעמים רבות הרגשתי שהעמודים עוברים מעצמם, הייתי כמהופנט, השעות נקפו ומצאתי את עצמי ממשיך לקרוא בשקיקה.
מלבד העלילה המצויינת, הספר מתאפיין באמירות חברתיות הנאמרות בו הן בגלוי והן בסתר. לרסון מנגח בספרו את הקשרים הקיימים בין אילי ההון לבין גופי התקשורת. לרסון מראה כיצד תלותם של האחרונים בכספי המפרסמים הופכת אותם לבני ערובה בידי בעלי ההון. מתוך כך, הם זונחים את תפקידם ככלבי השמירה של הדמוקרטיה והאינטרס הציבורי והופכים בהדרגה לכלבי שעשועים של קבוצה מצומצמת של משפחות בעלות השפעה ההופכות אותם לכלי שרת למטרותיהם העיסקיות והחברתיות. מציאות זו מובילה לגניזתם של כתבות תחקיר בלתי נעימות, ולניתוב השיח הציבורי לאפיקים המשאירים את הציבור בתרדמתו. ביקורתו של לרסון איננה נכונה אך לשבדיה הרחוקה, מבט קצר על מפת השליטה התקשורתית בישראל מעלה תהיות רבות בקשר להקשרים המתקיימים בין בעלי ההון וגופי תקשורת מסחריים, המאכילים אותנו מדי ערב בעשרות כתבות תדמית שנועדו להרדים את החושים הביקורתיים שלנו (לדוגמא: מקרה האחים עופר ומיקי רוזנטל).
סוגיה נוספת שלרסון מעלה היא ניסיונות הטיוח וההשתקה של אירועים "לא נעימים" המתרחשים במסגרת המשפחתית. הבושה הציבורית והרצון שהכל יבוא על מקומו בשלום מובילים לא אחת להסתרתן של טרגדיות אישיות שהעדר הטיפול בהם מוביל לא פעם להתעצמותן. לתקווה שהעניינים יסתדרו מעצמם אין אחיזה במציאות, ישנם אירועים בהם יש צורך לשבור את מעטה השתיקה ולפנות לגורמי האכיפה והטיפול, לא את הכול ניתן לשמור "בתוך המשפחה".
לסיכום, "נערה עם קעקוע דרקון", הוא ספר מתח מצויין בעל אמירה חברתית המעוררת למחשבה. מקומו של הספר בראש טבלת רבי המכר לאורך תקופה ארוכה ותרגומו למספר רב של שפות, מעידים שלרסון מצא את התמהיל הנכון של ספרות מתח רלוונטית ועדכנית. כמה חבל שלרסון לא זכה להינות מתהילתו ובטרם ראו ספריו אור הוא נפטר. מומלץ בחום!
לקריאת ביקורת על הספר השני בטרילוגויה, "הנערה ששיחקה באש", הקש כאן.
