מאז שנולדה ביתי הבכורה,רונה, לפני כחודש ימים הזמן שיכולתי להקדיש לקריאה הלך והצטמצם, לא עוד שעות קריאה רצופות המסתיימות בסחרחורות המלוות בכאבי עיינים. אלא קריאה מהירה וחטופה של מספר עמודים ולאחריהם הפסקה ארוכה בת מספר ימים. מהספק של ספר בשבוע ירדתי לספר בחודש, הנקרא במקטעים קצרים ובהפסקות מרובות. השינויים בהרגלי הקריאה חייבו אותי למצוא סוגה ספרותית המאפשרת חווית קריאה מיידית וטוטאלית, המאפוניית בשטף עלילתי וסוחף. ההגבלות שהציבה לי מציאות חיי החדשה והחוויה החיובית שחוויתי בקריאת ספרו הראשון של לרסון בטירילוגית מילניום, "נערה עם קעקוע דרקון", (מודן, 2009) הובילו אותי לקריאת הספר השני בטרילוגיה, "נערה ששיחקה באש" (מודן, 2010).
ליזבת' ומיכאל בדרך לעוד פיענוח מרגש
במרכזה של העלילה ניצבים מיודענו ליזבת' סאלנדר ומיכאל בלומקוויסט, הפעם השניים לא פועלים כצוות אולם יחד עם זאת דרכיהם מצטלבות אל עבר פיענוחה של עלילה חדשה, אשר הולכת ומסתעפת ככל שעוברים העמודים. לצד העלילה הסוחפת בה מנסים השניים לפענח שורה של רציחות הקשורות באירגון פשיעה המבריח נשים לשוודיה, הקורא נחשף בהדרגה לנדבכים סמויים מעברה של ליזבת' סאלנדר התחקירנית המהוללת המסתירה אי אלו שלדים בארון. ההתוודעות לחייה האישים של סאלנדר מוסיפים לספר נדבך דרמטי המוציא אותו מההגדרה הבאנלית של מותחן לשעת לילה מאוחרת.
לרסון מנסה לקחת הכל מהכל, ממש כמו ישראלים בבופה ארוחת בוקר במלון הכל כלול באילת
יחד עם זאת פעמים רבות במהלך הקריאה הרגשתי שלרסון מנסה לקחת הכול מהכל. ממש כמו ישראלים בבופה ארוחת בוקר במלון הכול כלול באילת. רציחות, משטרה חשאית, פסיכולוגיה, פסיכאטריה, יחסים אישיים, מגדר ומין. הבלילה הבלתי אפשרית הזו של טעמים וניחוחות גרמה לי לתחושת לאות. המייפל התערבב עם הסלט המזרחי, וכל שנשאר הוא טעם לא מזוהה של מוצרי יסוד מעולים שממש לא היו צריכים להיות מוגשים באותה הצלחת. דבר נוסף שהעיב על השמחה הם האופנים ההוליוודים והלא אלגנטיים בעליל בהם בחר לרסון לחולל טוויסטים בעלילה. חוסר האמינות הגיע לשיאו בסיומו של הספר המסתיים כמו גירסה בוליוודית לסרטי ג'ימס בונד, מה שהשאיר בי תחושה של הלם מלווה באכזבה.
מוצר בשלבי פיתוח שלא עבר שלבים קריטיים בתחום העריכה והסיגנון
הפער הגדול בין איכותו של הספר הראשון, "נערה עם קעקוע דרקון", בטירולוגיית מילניום לבין איכותו של הספר השני, "הנערה ששחיקה באש", מעלה תהיות קשות לגבי הספר השלישי החותם את הסדרה. נראה שההידרדרות ברמת הספרים נובעת מכך שלרסון לא זכה לראות את פרי עמלו מעל מדפי החנויות. פטירתו הפתאומית מהתקף לב הובילה לכך שסוכני ההוצאה לאור נשארו עם טיוטות בלתי גמורות בעליל, אולם חושיהם המסחריים אותתו שלפניהם מכרה זהב, לכן הועלו הספרים כפי שהם למכונות הדפוס. להיטותם הכלכלית הציבה בפני הקוראים מוצר בשלבי פיתוח שלא עבר שלבים קריטיים בתחום העריכה והסיגנון. התוצאה היא מותחן שוטף ולא ייחודי, המאופיין במעברים עלילתיים בעייתים הנעים בין חוסר אמינות לקיטש חסר טעם.
לסיכום, ספר מצויין לדיילים, חיילים בשמירות, אחיות במשמרת לילה, מאבטחים ונוסעים בתחבורה הציבורית בשעות העומס. עבור כל השאר זהו בסך הכול עוד מותחן.
