מהו תפקידה של האומנות בסדר החברתי?
אחד מהקורסים הבלתי נשכחים שעברתי באוניברסיטה היה מבוא לפילוסופיה של האסתטיקה שהועבר על ידי פרופ' עדו גייגר. כדרכם של קורסי מבוא הוא נע על פני ציר הזמן מהפילוסופיה היוונית ועד לימנו. באחד השיעורים הראשונים דנו במחלוקת שבין אריסטו לאפלטון בדבר תפקידה של האומנות. אריסטו גרס שהאומנות מרחיקה את האדם מהכרת המציאות משום שהיא חיקוי של החיקוי, כלומר המציאות הנחוות על ידנו אינה משקפת את המציאות ומתוך כך שהאומנות מחקה את המציאות היא חיקוי של החיקוי. לעומתו אפלטון היה יותר מעשי והוא זיהה את הפוטנציאל הגלום באומנות על מנת לחולל מניפולציה על שכבות נרחבות בעם. בספרו, המדינה, הוא הגדיר את תפקידם של האומנים כאלו הצריכים לחזק את המיתוסים שמאפשרים למעמד השולט לשלוט. לשיטתו במידה והאומנים לא ישרתו את המטרה העליונה שהיא יציבות המדינה יש לגרשם. מחלוקת זו שהתקיימה בערך בימי הבית הראשון, עודנה רלוונטית לימנו אנו.
הדימוי חזק מהמציאות
בהתאמה לימנו ניתן לראות בעולם הפרסום אפיק נוסף לאומנות, הם מספרים סיפור על מנת להשפיע על התנהגותו של הציבור. לא רחוק מתפקידם של מספרי הסיפורים ומציירי הציורים בתקופתם של הפילוסופים היוונים. כאן שבה ועולה השאלה האם מעשיהם עוזרים לנו להבין את המציאות הסובבת או שמא רק מרחיקים אותנו מהבנת האמת? האם הם כלי שרת בידי הסדר הפוליטי או שהם מאתגרים אותו? נראה שהתשובה די ברורה, אנו יודעים מעט מאוד על מה שקורה באמת בסביבתו של ראש הממשלה. על מערכות היחסיים בין הדמויות, על אופני קבלת ההחלטות, סוגי הדיונים ואופיים. אך עולם הדימויים שלנו עשיר מאוד, מערך שלם הומצא עובד והופק עבורנו וזאת על מנת להטביע בנו דימויים ומחשבות. כך נוצרת תדמית של מר ביטחון, גאון כלכלי, מנהיג שקול ואסטרטג המגביה עוף. ולקרן זווית נדחקים צדדים פחות חיובים כדוגמת לחיץ, נהנתן, שקרן המקיף את עצמו בחבורה של מלקקי פנכה.
לא יעזרו תחקירים או כתבות בעיתונות, הדימוי מושרש בנו. אומנות היח"צ עושה את מלאכתה נאמנה, מגשימה את נבואותיו השחורות של אריסטו ומרחיקה אותנו מהכרת האמת ומגשימה את החזון הציני של אפלטון, היא משרתת את השליט. שבתי להרהר באריסטו ובאפלטון כאשר קראתי את הרומן הבדיוני של גד שמרון, ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות (1999).
לחיץ?
במרכזו של הרומן ניצב לא פחות ולא יותר מאשר ראש ממשלת ישראל הנמצא בעיצומם של מגעים מדיניים עם הפלסטיניים ועם הסורים. הדיונים עולים שלב והיכולת שלו למרוח את האמריקאים ואת הצדדים השונים הרכונים על המפות הולכת וקטנה. אין ספק שהשלום שבפתח מצריך ויתורים טריטוריאליים שדחייתם עלולה להוביל למרחץ דמים. מציאות מורכבת זו מוציאה משלוותם את נאמניה של ארץ ישראל השלמה, הללו מנסים אין ספור תכניות להשפעה על מדיניות הממשלה. כולן בלי יוצא מן הכלל אינן מצליחות לשנות את קו המגמה הברור, הקמה של מדינה פלסטינית בשטחי יש"ע. בצר להם אחרי ישיבה לילית מפרכת מועלה רעיון להשפיע על ראש הממשלה באמצעות הפעלת לחץ על רעייתו. מבצע חשאי יוצא לדרך ובדרך של חנופה ופסיכולוגיה המכירה בחולשותיו של הזולת נטוות רשת שכל תכליתה להשפיע על שיקול הדעת של ראש הממשלה. מהר מאוד העניינים מסתבכים והופכים לסבך של סחיטה ולחצים לא כשרים.
מערך האבטחה של השב"כ יוצא לסיכול ממוקד של המזימה להשפעה על העומד בראשה של המערכת המדינית. משום שהנושא רגיש עד מאוד, מעט מעורבי סוד נכנסים בסוד העניינים. הצוות המיוחד המורכב מגמלאי השירות וממספר מצומצם של בעלי עניין יוצא למשימתו הסבוכה. באמצעות שורה של מהלכי חקירה, האזנות וצירופי מקרים נפרסת לעיניהם מערכות יחסים מורכבות בתוך משפחת המלוכה, בין גורמי השלטון השונים ובין מקורבים ולוביסטים בעלי עניין. לאורך הדרך הם נאלצים להכיר בכוחם היחסי של כלל בעלי התפקידים ובכיאה לז'אנר בפער המתקיים כל העת בין המציאות המזדקרת לעין לבין המהלכים האמיתיים המניעים את המציאות. כך חברות ילדות מתגלות כנשות תככים ומזימות וסוכנים נאמנים מתגלים כזגזגנים לא קטנים המונעים על ידי מניעים שלא תמיד גלויים לעין.
לא תמיד קל למצוא את הדרך החוצה בסבך המסדרונות של שירותי הביטחון
ספרו של גד שמרון הוא דמיוני, אך כעיתונאי ואיש מודיעין ניכר שהוא מכיר את מושאי כתיבתו. את הלכי הרוח במסדרונות שירות הביטחון, את העגה של אנשי המודיעין ואת הפער העצום בין דימוי למציאות בכל הקשור לאלו המנווטים את הספינה הנקראת מדינת ישראל. כמי שלא היה מעולם במסדרונות הללו, אהבתי את התחושה שאני עובר בין המשרדים השונים, כורה אוזן לדיונים ולהתייעצויות ורואה את השיקולים הזרים והעניינים המתערבים להם זה בזה. אינני תמים וברור לי ששמרון כתב את ספרו, ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות, מנקודת מבט פרוזאית ולא עיתונאית כך שמדובר רק על ארומה עיתונאית ולא על שיקוף של המציאות. יחד עם זאת נראה שהדברים מבוססים בצורה טובה על הלך הרוח האמיתי ועבור רומן, זהו ללא ספק הישג.
שמרון הידוע מכתיבתו הענפה על שירותי הריגול הישראלים (ספרו המוסד והמיתוס זכה למספר מהדורות ותרגומים), הוא מאגר בלתי נדלה של ידע. לא פעם לאורכה של הקריאה הרגשתי שהוא אינו יכול שלא לפתוח הערת אגב על מנת לשתף את הקוראים בעוד מידע או אנקדוטה הקשורה בעולם הביון. פניות אלו הקשו על הבנת העלילה ויוצרו לא פעם מסעפים עלילתיים ארוכים שהורידו אותי מדרך המלך. כך נפרסו באריכות מבצעי גיוס של סוכנים מעבר לים, קשרי עבודה בין זרועות הביון ובדיחות בין הארגונים השונים. אני לא התחברתי לפניות אלו וחשתי שהם פוגמות בשטף העלילתי. למרות זאת הספר קולח ומעניין וניתן לקרוא אותו ברציפות ובהנאה מרובה.
בין דימוי למציאות-ימי מלכותו של המלך ביבי
לכל אורכה של העלילה שמרון אינו נוקב בשמותיהם של ראש הממשלה ורעייתו, אך לא צריך להיות גשש בלש על מנת להבין שמדובר על ימי הכהונה הראשונה של האדון מבלפור, בנימין נתניהו, ורעייתו שרה נתניהו לבית ארצי. המוטיבים האישיותיים החל מחמימות המזג שלה וכלה בקושי שלו למצוא את ידיו ואת רגליו בסבך השקרים שהוא תווה לאורך השנים. המציאות בה שניהם מתבוססים בעולם של שקרים ובצורך בלתי נדלה באהבת הציבור אינה רחוקה מהמציאות בה אנו נתונים כבר שני עשורים. מציאות הנשלטת ברובה על ידי יועצי תקשורת ובעלי אומנויות שאומנותם להרחיק אותנו מהבנת המציאות הסובבת אותנו.
מעת לעת חומת היח"צ המהודקת נפרצת, ואנו זוכים לעדויות מצמררות על אשיותם של האנשים האוחזים ברסן השלטון. נראה שכבר ב-1999 בימי הכהונה הראשונה היו שראו את הפער המתקיים בין דימוי למציאות. שמרון הוא אחד מהם, והוא כרך את הידע הזה במיומנות לספרו, ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות.
ספר מתח שמצליח להלך בין הטיפות
לא יכול להיות, הוא ספר מתח שכתוב היטב, מעניין וסוחף הפותח צוהר לתא הטייס של מדינת ישראל. כרומן בדיוני הוא מאפשר לעצמו חירות אומנותית שאינה כבולה לניסוחים דיפלומטיים, כך ניתנות דרור למחשבות ולשמועות שלא ניתן לכותבן בעיתונות המודפסת.
בעיני העלילה שידרה אמינות ועניין ולכן שמחתי לרוץ בין הדפים, לעבור בין חדרי הישיבות ולחכות ולראות כיצד הפרשיה הסבוכה הזו תגיע לסיומה. למרות שהספר ראה אור כבר ב-1999, הוא עדיין רלוונטי חי ובועט ובנקל אפשר לזהות את הדמויות ולחבר בין שמות לבין פרצופים שעדיין מאכלסים את מהדורות החדשנות שלנו עשרים ואחד שנים לאחר צאתו של הרומן.
לסיכום, מותחן מעניין, מטריד ורלוונטי
