בשנות ילדותי היו פוקדים את ביתנו רבים ממובילי המאבק לקידום העליה מברית המועצות. מלמדי עברית בסתר, חוטפי מטוסים, מפיצי שירים חתרניים ואינטלקטואלים שבסתר ליבם חלמו על ציון בעודם עומדים בתורים מפרכים ללחם ולמצרכי יסוד, נקבצו ובאו לבית הורי. עבור רובם הביקור בביתנו היווה תחנה ראשונה בקליטתם בישראל. באחת מארוחות השבת התארח בביתנו גבר כבן חמישים, בעברית מקרטעת הוא סיפר על עצמו, המנות הוגשו בזו אחר זו ותחושה של בייתיות עטפה את השולחן. כילד התעניינתי מאוד במטוסים, חיילים וציוד צבאי מתוך כך היה ברשותי אלבום מדבקות עם תצלומים של מיטב החימוש המערבי והמזרחי. מערכות ליירוט מטוסים, תותחים, רובים וטנקים. ליד כל אחת מהתמונות הייתי רושם פרטי מידע שהייתי מלקט בעמל רב (לפני עידן האינטרנט זו הייתה משימה לא פשוטה כלל וכלל). תוך כדי השיחה האורח ציין שהוא היה חייל במערך הנ"מ הסובייטי. רצתי בהתרגשות לחדרי והבאתי את אלבום המדבקות. "אתה יכול להראות לי עם אילו מערכות נ"מ עבדתם?" "כמה טילים יש בכל מערכת?" הטחתי באורח את שאלותי תוך שאני מצביע על תצלומים שונים. לא עברו חמש דקות, האורח נעמד על רגליו, פלט כמה מילמולים וביקש ללכת. רצינו ללוותו, בכל זאת עיר זרה. הוא סירב בנימוס תקיף ונעלם אל תוך הלילה הירושלמי. כשעזב אמר לי אבי, "הוא כנראה חשב שאנחנו מביימים את הארוחה על מנת לחלוב ממנו מידע, ברוסיה זה לא הייתה סיטואציה בלתי אפשרית".
קריאה בספרו של הסופר הבריטי טום רוב סמית, ילד 44, מראה ששלטון האימים הסובייטי הצליח להחדיר בקרב אזרחיו אימה וחשדנות, ההופכת את כולם לבוגדים בפוטנציה. מחול השדים שהתחולל בניצוחו של החבר, יוסף סטאלין, הוביל למותם של מיליונים שנרצחו בשיטות שונות ומשונות בשמה של אחוות העמים. הודות לתחקיר מעמיק וכתיבה קולחת סמית מצליח להעביר לקוראיו את תחושת חוסר האונים בה מצוי האדם הבודד בבואו להסדיר את עניינו אל מול המדינה המערכת הבירוקרטית. השרירותיות, האלימות ומעל לכול חוסר הוודאות מתוארות על ידו בצורה המצליחה להעביר לקורא את עליבותו של היחיד אל מול מנגנונים שקמו על יוצריהם.
במרכזה של העלילה ניצב לב, איש המשרד לביטחון לאומי, הנמצא במצוד תמידי אחר אויבי המדינה והחברה. ביטחונו הרב באידיאולוגיה הסובייטית מסייע לו לבצע את משימותיו לשביעות רצונם של הממונים עליו. אולם אט אט נחשף לב לפער המתקיים בין האידיאולוגיה הסובייטית לבין המציאות. ההכרה בחוסר המידתיות של המעשה הכוללת מעצרי שווא, כבילותה של המערכת לחוקיה הפנימיים, האכזריות הרבה המשתחררת לחופשי ללא כל שליטה. הנביטו בלב ספקות אשר הלכו ונערמו לאורך שנות שירותו. בעקבות משימה בילתי צפויה, לב מוטל למערבולת של התרחשויות אשר מעמידה את חייו בסכנה. לצד ההתפתחויות במעמדו האישי המאורעות מערערות בקירבו את האמונה בצדק הסובייטי, דבר המוביל אותו לחקור תעלומה שטוייחה במשך שנים. החיפוש אחר הפיתרון לתעלומה, הציבו את לב בשורה של אירועים דרמטיים המקנים לספר מעמד של ספר מתח משובח, העונה לכל כללי הז'אנר.
מסיבה לא ברורה בחר המחבר לזנוח את הקו האינטילגנטי שאפיין את חלקו הראשון של החיבור. העלילה שנבנתה בדייקנות רבה הלכה ותעמעמה ככל שעברו העמודים. אופני הצלה מיסתוריים השייכים לסיפורי צדיקים החלו להצטרף זה לזה, עד לכדי כך שברגעים מסויימים אמרתי לעצמי, "אתה לא רציני?! אין מצב". השוני המהותי בין חלקו הראשון של החיבור לחלקו השני גרם לי לחשוב שלפני שני ספרים שונים אשר נכרכו יחדיו בשל טעות שנערכה במשרדו של המביא לדפוס. ייתכן שלוח הזמנים הדוחק של הסוכנים הספרותיים הוא אשר הוביל להדרדרותה של הכתיבה ולהעדרותו של הליטוש הראוי, אולם גם אם נקבל את ההסבר שהדרדרותו של החיבור מונחת על כתיפהם של העורכים והמביאים לדפוס, לא נוכל לתרץ את את הקיטש ההוליוודי המאפיינת את דפיו האחרונים של הספר.
לסיכום,ילד 44, הינו מותחן סוחף ומעניין המצליח לפתוח בפני הקורא צוהר לעולמה של רוסיה הסובייטית בראשית שנות החמישים של המאה ה-20. נותר רק להצטער ששיקולים מסחריים עמעמו את כושר הכתיבה הראוי לציון של סמית', המצליח בספרו לקחת את הקורא הרחק מעבר למסך הברזל. נקווה שספרו השני של סמית, הנאום הסודי (כתר, 2011) יצליח להתגבר על המהמורות שלתוכן נפל רומן הביכורים.
טום רוב סמית, תירגמה מאנגלית: הדסה הנדלר. ילד 44, כתר 2009, 436 עמ'.
