מאז השבעה באוקטובר מערך המילואים נושא בעיקר הנטל הביטחוני בכלל הגזרות. כיום קשה לראות את הצבא ללא עשרות אלפי מילואימניקים שמדי יום פרוסים מגבול הלבנון ועד לרצועת עזה. מעבר לחשיבות המבצעית לכל גדוד מילואים יש סיפור שעובר מדור לדור. סיפור ההופך למורשת שלא רבים מכירים אך אלו הנושאים אותה לא יכולים להתנתק ממנה. מאות סיפורים מסתובבים בעולם, אך רק מעטים זוכים לצאת החוצה לקהל הרחב. יציאתם לאור צריכה תזמון ייחודי (השביעי באוקטובר) ומספר מוכשר שיוכל להוציאם לאור מבלי להופכם לקלישאה. לגדוד אלון של חטיבת בה"ד 1 היה את חלון ההזדמנויות הגדוד לחם במלחמה ובשורותיו נמצא סופר שיוכל להפוך אסופה של אנקדוטות לסיפור קוהרנטי ומושך. בסיומו של התהליך ראה אור הספר, חברות ברזל (סלע מאיר, 2024) מאת חייל הגדוד והעיתונאי, משה וינסטוך.
מגדוד לגריטה לחזית הלחימה
במרכזו של הספר, חברות ברזל, סיפורו של גדוד אלון שהחל את דרכו כגדוד בט"ש המורכב מערב רב של יחידות ובהם לוחמי מג"ב שב"ס ואף עתודאים. רמתו הקרבית הובילה אותו שוב ושוב לדיוני סגירה ושינוי ייעוד. אולם מוטיבציה גבוה שצמחה מלמטה וחילופי מפקדים הובילו לכך שב-2003 שהגדוד בהובלתו של סא"ל מיל' אלי לבנון שינה את פניו. כך מגדוד נשכח הפך הגדוד לגדוד בעל יכולות תמרון המוזן מחיילים בוגרי חטיבת גבעתי.
במבצע "צוק איתן" (קיץ 2014) הגדוד שלפני עשור היה מיועד לגריטה הוכיח את עצמו כגדוד בעל יכולות חי"ר היודע להלחם כצק"ג (צוות קרב גדודי) משולב של חי"ר ושיריון. לאחר הביצועים של הגדוד במבצע בפיקוד דרום הבינו את הפוטנציאל ובהדרגה השקיעו מחדש בציודו ואימונו של הגדוד. עברו השנים כמו כל מערך המילואים גם גדוד אלון היה בתעסוקה נמוכה שכללה אימונים ספורים ופעילויות בט"ש. אך שום דבר לא הכין אותו לרמת העצימות הגבוה של מלחמת "חרבות ברזל".
זמן יקר על סטרואידים
בבוקר שמחת תורה שעות בודדות לאחר שהטנדרים של מחבלי החמאס הסתובבו בחופשיות במרכז שדרות, הגדוד כבר היה ערוך ללחימה במחסני החירום. המוטיבציה הגבוה של חייליו ונחישותם של המפקדים בהובלת המג"ד סא"ל (מיל') ישראל רוזנפלד הובילו לכך שהגדוד חיכה למשימות תוך שעות בודדות. אתגרי הפו"ש שהיו מנת חלקו של הפיקוד הבכיר באותן שעות גורליות הובילו לכך שמאות החיילים ישבו והמתינו ורק ב-8 לאוקטובר התייצב הגדוד למשימותיו ביישובי עוטף עזה.
בימים הראשונים של הלחימה התמקד הגדוד במשימות טיהור המרחב של יישובי העוטף ובאיסוף גופות ורכוש שנותרו זרוקים בצידי הדרכים המובלים לרצועה. לאחר ימים מורכבים אלו במשך ימים ארוכים הקדישו את עצמם החיילים והמפקדים לאימון מקצועי, על מנת לעמוד ברף הדרוש לכניסה לתמרון קרקעי. כך הגדוד שעד לפני שנים בודדות עמד בסכנת סגירה הפך עם תחילת התמרון בראשית נובמבר 2023 למכונת לחימה משומנת המשמידה תשתיות טרור, פוגעת במחבלים ובעיקר יוזמת בגזרתה.
לאלו החפצים לעבור ממור"ק לתפיסה מקצועית הספר נותן הצצה מגובה הקסדה לפעילות הצבאי ברצועה. המחבר מספר כיצד הטכניקות של טשטוש קו המגע ומארבי צלפים המתאימים ללחימה בשטח בנוי רווי הריסות הוכיחו את עצמן פעם אחר פעם. כמו כן יש תיאורים מעניינים על עבודה משולבת של חי"ר ושריון וסגירת מעגלי אש. כך שכל כוח מביא את היכולות הייחודיות שלו על מנת לייצר מענה אפקטיבי אל מול האויב.
חברות ברזל- חזית ועורף שני צדדים של אותו מטבע
מלבד סיפור סיפורם של לוחמי הגדוד בספר, חברות ברזל, ניתן מקום של כבוד והערכה לנשות הלוחמים, הלוחמות בעורף. הכנסתן לסיפור מהווה לא פחות ממהפכה תפיסתית הרואה את העורף כחלק בלתי נפרד מלכידותה של היחידה. המונולוגים המצורפים בהן מתארות נשות החיילים\קצינים את תחושותיהן בבית מוסיפה נופך נוסף לעלילה. עדות אחר עדות מתוודע הקורא למציאות בה כלל בני הבית נדרשים להתגייס על מנת לעמוד במשימה. לדעתי היה מקום יותר להביא מגוון קולות של נשים ולא רק את הרתומות שמוכנות להשליך הכל מאחורי גבן ולהירתם למשימה. הצגתן של דעות נוספות היו מאפשרות לקוראים להביט במורכבות בעיניים ולא לקבל רק מניפסט מגוייס.
עוד על ההשתתפות הייחודית של העורף במאמצי החזית ניתן למצוא בפודקסט "כינוס קודקודים" בפרק 10- אנחנו לא העורף אנחנו עמוד השדרה בו חן ובן עברון מספרים את סיפורם המשפחתי בלחימה. הוא כמ"פ בפלוגת מילואים לוחמת והיא כבת זוגתו הנמצאת בעורף בחודש התשיעי להריונה. הסיפור העולה מהפודקסט יחד עם התיאורים בספר מראים את השינוי המתחולל ביחסים שבין עורף וחזית ביחידות המילואים.
חברות ברזל- תיאור אותנטי של חווית המילואים
חברות ברזל, מצליח לתאר בצורה אותנטית ויוצאת מן הכלל את ההווי הייחודי של גדוד מילואים במערך החי"ר. בחל מהבדיחות הקטנות וכלה ב-DNA המילואימניקי הכולל חשיבה יצירתית, עיגול פינות כשצריך ומוטיבציה רבה למילוי המשימה. למרות המור"קים הרבים התיאורים אינם פלקטיים ולצד ההצלחות וינסטוך מתאר לא מעט קשיים החל מפערים בציוד ועד לשחיקה מימי הלחימה הארוכים והגעגוע הביתה.
כמי שמשרת במערך כבר למעלה מ-20 שנה יכולתי למצוא נקודות הזדהות כמעט בכל פרק. וינסטוך עשה שירות מעולה לא רק לגדוד אלון בו הוא משרת כבר למעלה מעשרים שנה אלא גם לחיילי המילואים הרוצים להעביר ולו במעט את חוויתיהם לחברה הישראלית שרבים ממנה לא מכירים את סיפורם.
מהיסטוריה למיתולוגיה- מדרון חלקלק ומסוכן במיוחד
דבר אחד שהפריע לי לכל אורכו של הספר, חברות ברזל, הוא הניסיון של המחבר לנתן קל המאורעות מהקשרן ההיסטורי ולהפוך את הלחימה בעזה למלחמה מיתולוגית. מלחמה בה כוחות האור לוחמים בכוחות החושך ובמפלצות. הגישה הזו מסוכנת כי היא מוציאה את ההתרחשויות מהזירה הריאלית ומציבה אותנו כלוחמים במלחמה אינ-סופית הממשיכה מימי התנ"ך. מספיק להתבונן על היחסים בין ישראל לגרמניה 80 שנה אחרי השואה, ולהבין עד כמה מערכות יחסים בין עמים יכולות להשתנות מהקצה אל הקצה.
דווקא פרשנויות מיתולוגויות כאלו המסייעות לטווח הקצר ומעוררות מוטיבציה פוגעות בחברה הישראלית בטווח הארוך, משום שהן מייתרות על חשיבה לכיוון של סיום הסכסוך (גם אם בעוד 100 שנה). הפרשנות של וינסטוך אינה חדשה, אך במלחמה האחרונה היא קיבלה רוח גבית משמעותית. למי שמתעניין באדוות שלה מומלץ לקרוא את ספרו של אסף חזני, כזה וכזה תאכל החרב (עברית, 2024).
לסיכום, הספר- חרבות ברזל הוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי על חווית המילואים. בלי הרבה פאתוס ועם הרבה כנות הוא מצליח להכניס את הקוראים למעגלי הקפה, לשתיים מדלג ולחווית השירות של לוחמי המילואים לדורותיהם. מומלץ
