זאב צחור וחיפושו אחר נרטיב מכונן לישראליות

"אף אידאה לא הולכת לעולמה בלי
להשאיר עקבות כפי שחשבו מתנגדיה, ואף אידאה לא התגשמה בעולם כפי שקיוו
חסידיה" (ולנטין גילרמן)

זיכרון סלקטיבי, מי בפנים ומי בחוץ?

עד כמה אני מכיל- כאשר ההיסטוריון
סולד ממושא מחקריו

העיסוק בדמותו של בן גוריון מעלה שראש
הממשלה הראשון היה בעל תודעה היסטורית וחזונית מפותחת, ועל כן הוא הבין כבר בעתם ימי המאורעות שהיסודות
שיונחו בשנות הייסוד יעצבו את פניה של מדינת ישראל. כך הוא איחד את זרם העובדים בחינוך הממלכתי, הקטין את כוחם של תנועות הנוער, פירק את הפלמ"ח, הפנה
עורף לאחווה הערכית עם מפ"ם וכרת ברית עם הבורגנות הדתית במדיניות הפנים ועם
צרפת וארה"ב במדיניות החוץ. לצד תהליכי עיצוב אלו הוא העלה בלי חשש את מיתוס
החקלאי הלוחם,פיאר את חשיבותו של הסוציאליזם ככור  מצרף לכינונה של חברה מחוזקת. לכאורה תהליכים אלו סותרים זה את זה אך ניתן לראותם גם כביטוי לפרגמטיזם פוליטי ומדיני, שלמעשה זהו הציר המכונן של תנועת העבודה מראשיתה. 

הרפתקה אינטלקטואלית המזמינה את
הקורא לצלול למעמקים

למרות התמונה החלקית ופער מובנה בין
יחס לתנועת העבודה לזרמים אחרים בציונות, ספרו של  צחור, מאירי עיניים. יציאתו לאור לאחר פרישתנו
לגמלאות אפשרה לו לערוך את המאמרים בצורה
חופשית ולהוסיף רבדים של ביקורות כלפי עמיתיו ההיסטוריונים, הממסד ומושאי כתיבתו.
כתלמידו של צחור בתואר הראשון הסרת הלוט מעבודתו של ההיסטוריון דמתה לצופה
הנחשף למנגנונים שאפשרו לקוסם לבצע את קסמיו המקצועיים.