כאשר מגיע לידי ספר מחנות יד שניה, אני מיד מחפש אחר הקדשות או הערות שהשאירו בו הקוראים במרוצת השנים. מי קרא את הספר לפני? לאיזה אירוע הוא קיבל אותו? ומדוע הוא בחר כעבור שנים למכור את הספר בעבור שקלים בודדים ולהיפטר בעת ובעונה אחת מהעלילה הספרותית ומההקדשה המרגשת שהשאירו לו אוהביו.
הספר הראשון שרכשתי בחנות יד שניה הינו ספר הזיכרון לאהרון שמידט, "חברים מספרים על ג'מי" (הקיבוץ המאוחד, תשט"ו). את סיפורו של ג'מי לא הכרתי אך ההקדשה שכתב בני מהרשק בעמוד הראשון לספר הזיכרון שהוציאו הוריו לזיכרו משכה אותי בחבלי קסם.
"לתקוה ודן החביבים ש"י ביום שמחתכם. חיי אושר מלאי תוכן אנושי ותנועתי מאחל לכם, בני מרשק"(16.8.56).
אינני יודע מיהם תקוה ודן ומהו המאורע שלשמו הביא הפוליטרוק של הפלמ"ח, את הספר. אולם, בכל מקרה, עצם הרעיון להביא לשמחה ספר זיכרון מהווה הצצה לתקופה שנראת בימים אלו כחלום רחוק. דמיינו לעצמכם את פניה של כלה הנתקלת בעת טקס פתיחת המתנות בספר זיכרון המוקדש לחללי חטיבת גולני שנפלו במלחמת לבנון השניה. אכן סיטואציה הזויה. אולם, בישראל של שנות החמישים, בה הציבורי הוא הפרטי והפרטי הוא ציבורי, סיטואציה מעין זו מתקבלת על הדעת, והמילים רוויות הפאתוס של בני מרשק אינן נראות זרות אלא, הן משתלבות באווירה הציבורית של ישראל ערב מבצע קדש. בזכות הקדשה זו הספר זוכה אצלי לחנינה מדי סדר פסח, כאשר אני מדלל את ספריתי, אני מעלעל בין דפיו, נזכר בהקדשה המיוחדת ומשיבו אחר כבוד למדף, תוך שאני דוחק ספרים נטולי הקדשות לארגז שיונח בכניסה לבית וימתין לעוברים ושבים שייקחו אותו למחוז חפצם.
בהקדשה נוספת ומלאת רגש נתקלתי לפני כשבועיים בכרטיס ברכה מנייר ממוחזר שהיה מקופל בין דפי ספרו של ג'ונתן פויר ספרן, "הכל מואר" (כנרת זמורה ביתן, 2003).
"לפני כשנה הסתובבנו בשטעטלים של ליטא שהשתמרו כמו שהם, רק ללא יהודים…וכשקראתי את "הכל מואר" חשבתי על המראות והריחות שהותירה בי ליטא-על העבר וההווה ועל זיכרונות של תקופה. כפי שכתב ספרן, "ליהודים יש ששה חושים: מישוש,טעם,ראיה,ריח,שמיעה..זיכרון". רציתי להודות לך על שחשפת אותי לעולם של מזרח אירופה, בו נטועים שורשי. תודה על תקופה נעימה של עבודה משותפת על הדחיפה קדימה, שכן בזכותך אני עומדת לסיים תואר שני. תודה על ידידות מיוחדת, בהערכה רבה".
את ספרו של פויר לא אהבתי כלל, אולם את ההקדשה המיוחדת שהשאירה הסטודנטית למרצה שתמך בה לאורך דרך הייסורים האקדמית, אהבתי עד מאד. כמי שאך השנה סיים את התיזה, הזדהתי עם תחושותיה ועם רצונה לומר תודה בצורה אישית ופתוחה החפה מגינונים.
לצידן של העלילות הספרותיות שנכתבו על ידי סופרים, מתקיימות להן עלילות משנה שנכתבו על ידי הקוראים. ההקדשות למיניהן פותחות עבורנו פתח לעולמם של הקוראים, אשר לרוב (בעיקר לפני עידן הבלוגים) נשאר חבוי מן העין. לכן גם בימים בהם מחירי הספרים מגרדים את התחתית, עשו לעצמכם טובה, סורו לחנויות יד שניה וחפשו את הסיפורים שלצד הסיפורים.
לצידן של העלילות הספרותיות שנכתבו על ידי סופרים, מתקיימות להן עלילות משנה שנכתבו על ידי הקוראים. ההקדשות למיניהן פותחות עבורנו פתח לעולמם של הקוראים, אשר לרוב (בעיקר לפני עידן הבלוגים) נשאר חבוי מן העין. לכן גם בימים בהם מחירי הספרים מגרדים את התחתית, עשו לעצמכם טובה, סורו לחנויות יד שניה וחפשו את הסיפורים שלצד הסיפורים.
נ.ב- אשמח אם תשתפו אותי בהקדשות מעניינות שמצאתם (נראה לי שמצאתי לעצמי תחביב חדש).
