אבא לא היה איש של ספרי פרוזה, הוא העדיף לגדר את עצמו בספרות מדרשית, בפרשנות לתנ"ך, בבלשנות ובספרי עיון. מעטים הספרים העלילתיים שעברו תחת ידיו וההמלצות עליהם היו נדירות אף יותר. בשנתו האחרונה הצליחו לחדור את טבעת ההגנה שהקיפה אותו מספר מצומצם של ספרי פרוזה שרובם ככולם עסקו במשפחות יהודיות שניצבו אל מול שברו של העולם המסורתי.
אחד מאותם יחידי סגולה הוא הרומן בית קרנובסקי (עם עובד, 1946,1987), פרי עטו של הספור האידי, י"י זינגר, שנפטר בטרם עת אי שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת (אחיו הבכור של חתן פרס הנובל יצחק בשביס זינגר). עכשיו כמעט שנה לאחר פטירתו של אבא אני חוזר לספרים שליוו את חייו, מנסה למצוא את דמותו והברקותיו בין הדפים ששבו את ליבו. כך באחד מביקורי בבית אמי ביקשתי את הספר ויצאתי לפגוש את אבי מחדש.
בית קרנובסקי מעיירה מעופשת לבירה הגרמנית
ראשיתו של הרומן בסיפורו של דוד ראש המשפחה שזה עתה התחתן בעיירה נידחת בפולין. אולם מחשבותיו כבר נושאות אותו הרחק מהשטייטל המוכר והוא רוצה לקחת חלק "במהפכה התבונית" המתקיימת מעבר לגבול. כך לאחר ויכוח עם רב הקהילה החסידית סביב שימוש בחומש המתורגם לגרמנית, דוד לוקח את אישתו הצעירה לאה ועובר לברלין. שם הוא מתבסס כסוחר עצים וכאיש ספר המשלב בין תורת ישראל לבין החוכמות המקובלות בזמנו. בייתו הופך לבית וועד לאוהבי ספר, וכצפוי הוא הופך לחבר בקהילה של "יהדות מתחדשת" בה הרב הוא אינטלקטואל הדורש בגרמנית והתפילות המסורתיות מובלות על ידי חזן המזכיר יותר זמר אופרה מאשר שליח ציבור העומד בפני בוראו. לזוג הצעיר נולד צאצא שכבר נושא שתי שמות האחד גרמני למהדרין, גיורג והשני יהודי, משה.
מלבד מראהו החיצוני המסגיר את מוצאו, הילד חי ונושם את התרבות הגרמנית של ראשית המאה ה-20. המורשת שאביו מנסה לשמר נראת לו מיושנת ומיותרת והוא נשאב אחר מסיבות סטודנטים וחיי הוללות שהזכירו לי את תיאוריו של סטפן צוויג בספרו המופלא, העולם של אתמול. כצעירים בני גילו גיורג הולך לאוניברסיטה ולומד בה רפואה, פריצתה של מלחמת העולם הראשונה סוחפת את העלם הצעיר לשיטפון פטריוטי המנחית אותו בחזית המזרחית כרופא צבאי. בעוד הבן בחזית האב מתמודד בשנות המלחמה עם תחושה קשה של זרות כאשר חבריו לקהילה היהודית-גרמנית מפנים לו עורף ומבליטים בפניו את זרותו הפולנית. תזכורת לכך שיש יהודים ויש יהודים ועם כל הרצון הטוב והגרמנית המושלמת הוא היה ועודנו, אוסט יודן. לאחר השחרור שגרמניה מתבוססת בתבוסתה הרופא המוכשר קונה לו שם כמיילד ובעוד האליטה הגרמנית נסדקת, בן המהגרים מעפיל בסולמות החברה הגבוה של ברלין.
מעמדו החברתי והתבססותו הכלכלית מאפשרים לבן חיי נוחות בפרבר נאה, אנשי מעלה חפצים ביקרו והמציאות המתירנית של ברלין פותחת בפניו חיי בורגנות עם קורטוב של הוללות. בשונה מאביו שניסה לשלב בין העולם היהודי לגרמני ברוח משה מנדלסון "היה גרמני בצאתך ויהודי בביתך", גיורג כבר לגמרי נטוע בעולם הגרמני ההופך לעולמו שלו. לכן למרות מחאת הוריו הוא מתחתן עם תרזה אחות גרמניה העובדת תחתיו. בנם המשותף יואכים כבר הולך עם סבתו לכנסיה ויוצר חומה בין עולמו הגרמני לשורשים היהודים.
בית קרנובסקי סיפורה של הגירה כפויה
בראשית שנות השלושים עם עליית הנאצים לשלטון האידיליה המשפחתית והמקצועית קורסת. במהירות הקבוצה שנראית בתחילה כסהרורית תופסת בעלות על המדינה ומוסדותיה. המשפחה האמידה מאבדת את מקומה סביב השולחן, צעדיה מוצרים ורכושה מתכלה. בעוד שאחיה הלא יוצלח של האם מצטרף לס.ס ונכנס למעגל הכוח הגרמני, הקרנובסיקים יורדים מטה מטה. בנם יחידם מוכה ומושפל נכנס למשבר זהותי כאשר בכל מקום מוטחת בו יהדותו המודחקת. האליטה שהאב כה נהנה מהילתה עוזבת אותו לאנחות והמשפחה נאלצת לפלס את דרכה בעולם מוכר ומנוכר. אל מול השבר הגדול ואובדן הדרך המשפחה מחליטה להגר לארה"ב. שם בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, נצרכים בני האליטה להתחיל את מסעם מחדש משאול תחתיות.
ממשפחה אמידה ובעלת מעמד נדחקים הקרנובסיקים לתחתית הפרמידה שמחיבת אותם לחיות חיי עוני נטולי מעמד. כצפוי ההגירה הכפויה מטלטלת את עולמו של הבן שמאבד את דרכו בין הכמיהה לגרמניה שהקיאה אותו מתוכה לבין הזהות היהודית הזרה לו המותכת בפניו שוב ושוב. כיאה לפרוזה משובחת הדרמה הולכת ומתעצמת עד לכדי טרגדיה בלתי נמנעת.
בית קרנובסקי הצצה לעולם שחרב
בית קרנובסקי הוא לא רק רומן משובח הוא בעיקר מפתח להיכרות עם הטרגדיה שחוותה האליטה היהודית המשכילה שהיגרה מפולין לגרמניה. אליטה שכרכה את גורלה בתרבות ובלאומיות הגרמנית שאיבדה את מיטב בניה במלחמת העולם הראשונה (יותר חיילים יהודים נפלו למען הקייזר הגרמני מאשר כל חללי מלחמות ישראל יחדיו). אליטה שתרמה נכסי תרבות והרגישה שהיא זו המעצבת את התרבות הגרמנית החדשה ובמחי יד נוערה, הושפלה וגורשה מצור מחצבתה. היכולת של י"י זינגר לספר את הטרגדיה דרך סיפורה של משפחה אחת היא מופלאה וייחודית. כך גם 80 שנה לאחר כתיבתה מצליח הרומן, בית קרנובסקי, לחדור מבעד לכבלי הזמן לרגש ולרתק את הקוראים עמוד אחר עמוד.
לכל אורך הספר חשבתי על קוראיו הראשונים של י"י זינגר. קוראים אשר קראו באידיש את סיפורה של המשפחה שלמעשה גילם במידה רבה את סיפורם שלהם. עבורם בית קרנובסקי לא היה היה רומן בדיוני אלא תיאור תקופתי חי וכואב המגולל את הטרגדיה שפקדה אותם ואת שכניהם. כך כמהגרים או כבני מהגרים סיפורה של המשפחה אפשר להם לפתוח את הפצע המדמם של עולמם שחרב לבלי שוב.
לפגוש את אבא בין הדפים
לאורכה של הקריאה חשבתי רבות מה משך את אבא בסיפורה של משפחת קרנובסקי?
כמו הרבה דברים הצטערתי שלא שאלתי אותו את השאלה הזו עוד בחייו. אבל כשהעליתי את דמותו לנגד עיני חשבתי שבתחילה הוא יתחמק ממתן תשובה וינסה לברוח לעולמן של הדמויות ולא לפתוח את סוגר ליבו. אולם אם הייתי מעמיק לאחר מספר כוסות קפה\תה בוודאי הייתי מצליח להוריד את חומות ההגנה ולשמוע כיצד הספר פגש את השאלות שעיצבו את עולמו כניצול שואה שניסה כל חייו להשתלב ולפלס את דרכו ללב ההגמוניה הישראלית. ניצול העומד במתמיהה מתמדת לנוכח הלהבות שכילו את העולם ממנו בא, עולם שהיה עבורו במידה רבה רק דימוי שחלף.
סיימתי את הקריאה בגעגוע עמוק לאבא, לשפה ולפתגמים שליוו את דיבורו ושהדים להם מצאתי לכל אורכו של הרומן. המספר את סיפורה של חברה שנעלמה וכמו אבא גם זיכרונה מתפוגג בערפילי הזמן.
ספרים נוספים על משבר הגירה לארה"ב – ניתן למצוא בסקירות על יצירותיו של פיליפ רות
