בדיונים רבים בחקר ההיסטוריוגרפיה נאמרת האמירה, "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים", אמירה זו נכונה גם על הנרטיב שתוו
בעלות הברית הדמוקרטיות (בריטניה, ארה"ב וצרפת) בדבר מלחמת העולם השניה . כך
בתודעתנו אנו מאדירים את גבורתם של הצרפתים ואת מאבקם העיקש בכובש הגרמני בעוד
שלמעשה, מיום הכרזת המלחמה ועד לפלישה הגרמנית לא פעלה צרפת כלל כנגד התוקפנות
הגרמנית בפולין. וכן כל בר דעת יודע שהרזיטס הצרפתי החל לפעול באופן משמעותי רק
כאשר כוחות בעלות הברית כבר שמו את ראשי הגשרים בחופי נורמנדי. בעוד שאלו זכו להאדרה דווקא הפולנים נדחקו לקרן זווית,
ובתודעה הציבורית בה אני גדלתי הושם עליהם אות הקלון של משתפי פעולה. בעוד שלמעשה
המציאות הייתה הרבה יותר מורכבת.
בעלות הברית הדמוקרטיות (בריטניה, ארה"ב וצרפת) בדבר מלחמת העולם השניה . כך
בתודעתנו אנו מאדירים את גבורתם של הצרפתים ואת מאבקם העיקש בכובש הגרמני בעוד
שלמעשה, מיום הכרזת המלחמה ועד לפלישה הגרמנית לא פעלה צרפת כלל כנגד התוקפנות
הגרמנית בפולין. וכן כל בר דעת יודע שהרזיטס הצרפתי החל לפעול באופן משמעותי רק
כאשר כוחות בעלות הברית כבר שמו את ראשי הגשרים בחופי נורמנדי. בעוד שאלו זכו להאדרה דווקא הפולנים נדחקו לקרן זווית,
ובתודעה הציבורית בה אני גדלתי הושם עליהם אות הקלון של משתפי פעולה. בעוד שלמעשה
המציאות הייתה הרבה יותר מורכבת.
ספרו של יאן קרסקי, סיפורה
של מדינה במחתרת (ידיעות אחרונות 2014), מגולל את סיפורה של המחתרת הפולנית
בין השנים 1939-1943, תוך הדגשת המחיר האישי הכבד ששילמו רבבות פולנים על מנת
להיאבק בפולש הגרמני. לדוגמא כבר בשלבים הראשונים ש המלחמה עשרות אלפי אינטלקטואלים, ומעצבי דעת קהל פולנים הוצאו להורג או נכלאו הן על ידי הגרמנים והן על ידי הסובייטים, וזאת מתוך רצון למחוץ את התרבות הפולניות. גדיעה שיטתית מעין זו של התרבות המקומית לא בוצעה במערב אירופה והיא מייחדת את הברוטליות שננקטה כנגד פולין ותרבותה.
קרסקי לא היה שייך לחטיבה המבצעית של המחתרת אלא לענף ההסברה
והדיפלומטיה, ועל כן הספר אינו מתאר מבצעים מסמרי שיער אלא בעיקר שליחויות
דיפלומטיות, שהתקיימו תחת סיכון רב, לטובת העברת מידע וגיבוש תפיסת פעולה כוללת
למחתרת הפולנית. במסגרת שליחותו חצה המחבר את אירופה לאורכה ולרוחבה תוך שהוא מסכן
את עצמו פעם אחר פעם, באחת הפעמים הוא נתפס ועונה ממושכות על ידי הגסטאפו
הגרמני. אולם העינויים והמעצר לא הרפו את ידיו ולאחר בריחה נועזת שב לפעילות סדירה
במחתרת. נקודת השיא בקריירה המחתרתית של המחבר הייתה שליחותו לבריטניה וארה"ב בהן
נפגש עם ראשי המדינות ומעצבי דעת הקהל וזאת מתוך תקווה לעוררם לפעולה לטובת
שיחוררה של פולין והפסקת השמדת יהודייה. במסגרת מאמץ הסברתי זה כתב המחבר את
,סיפורה של מדינה במחתרת, שזכה לתהודה נרחבת בארה"ב ונמכר בה בלמעלה מ-400,000
עותקים.
של מדינה במחתרת (ידיעות אחרונות 2014), מגולל את סיפורה של המחתרת הפולנית
בין השנים 1939-1943, תוך הדגשת המחיר האישי הכבד ששילמו רבבות פולנים על מנת
להיאבק בפולש הגרמני. לדוגמא כבר בשלבים הראשונים ש המלחמה עשרות אלפי אינטלקטואלים, ומעצבי דעת קהל פולנים הוצאו להורג או נכלאו הן על ידי הגרמנים והן על ידי הסובייטים, וזאת מתוך רצון למחוץ את התרבות הפולניות. גדיעה שיטתית מעין זו של התרבות המקומית לא בוצעה במערב אירופה והיא מייחדת את הברוטליות שננקטה כנגד פולין ותרבותה.
קרסקי לא היה שייך לחטיבה המבצעית של המחתרת אלא לענף ההסברה
והדיפלומטיה, ועל כן הספר אינו מתאר מבצעים מסמרי שיער אלא בעיקר שליחויות
דיפלומטיות, שהתקיימו תחת סיכון רב, לטובת העברת מידע וגיבוש תפיסת פעולה כוללת
למחתרת הפולנית. במסגרת שליחותו חצה המחבר את אירופה לאורכה ולרוחבה תוך שהוא מסכן
את עצמו פעם אחר פעם, באחת הפעמים הוא נתפס ועונה ממושכות על ידי הגסטאפו
הגרמני. אולם העינויים והמעצר לא הרפו את ידיו ולאחר בריחה נועזת שב לפעילות סדירה
במחתרת. נקודת השיא בקריירה המחתרתית של המחבר הייתה שליחותו לבריטניה וארה"ב בהן
נפגש עם ראשי המדינות ומעצבי דעת הקהל וזאת מתוך תקווה לעוררם לפעולה לטובת
שיחוררה של פולין והפסקת השמדת יהודייה. במסגרת מאמץ הסברתי זה כתב המחבר את
,סיפורה של מדינה במחתרת, שזכה לתהודה נרחבת בארה"ב ונמכר בה בלמעלה מ-400,000
עותקים.
סיפוריו של קרסקי
מגלמים בצורה בהירה את המושג טרגדיה, וזאת משום שחרף פעילותם הנמרצת שלו ושל חבריו לכינונה של
פולין עצמאית ודמוקרטית, האינטרסים של מנהיגי המעצמות היו שונים ועל כן כבר בוועידת טהרן החליטו בעלות הברית שפולין העצמאית לא
תקום ביום שלאחר המלחמה אלא שהיא תהווה מדינת חסות תחת השלטון הקומוניסטי הפועל ממוסקבה.
כך ביום שחרורה של פולין עת הטנקים של הצבא האדום הגיחו בשערי ורשה, חבריו של
קסרסקי מהמחרת מצאו את עצמם שוב נרדפים תחת שלטון טוטליטארי שרמס ברגל גסה את מתגדיו,
ופעילים כדוגמת קרסקי שהעמידו את חייהם בסכנה פעם אחר פעם לא יכלו לשוב למולדתם בה
הם הוכרזו כסוכניו של האימפריאליזם האמריקאי. אותם שיקולים אסטרטגיים הם אלו שסללו את הדרך למשפטי נירנברג מחד ולטיהורם של עשרות אלפי פקידים נאציים מאידך. משפט הראווה איפשר לבעלות הברית לסמן מעין וי על הענשת הפושעים ולעבור להתמודדות עם אתגרי הווה באמצעות בנייתה תשתית אנטי סוייבטית המורכבת מאלפי פקידים נאציים לשעבר שהיוו את המסד והטפחות של המדינה, מערב-גרמנית, שהיוותה מיום כינונה זרוע קדמית כנגד ההתקדמותם של הכוחות הקומוניסטים ממזרח.
מגלמים בצורה בהירה את המושג טרגדיה, וזאת משום שחרף פעילותם הנמרצת שלו ושל חבריו לכינונה של
פולין עצמאית ודמוקרטית, האינטרסים של מנהיגי המעצמות היו שונים ועל כן כבר בוועידת טהרן החליטו בעלות הברית שפולין העצמאית לא
תקום ביום שלאחר המלחמה אלא שהיא תהווה מדינת חסות תחת השלטון הקומוניסטי הפועל ממוסקבה.
כך ביום שחרורה של פולין עת הטנקים של הצבא האדום הגיחו בשערי ורשה, חבריו של
קסרסקי מהמחרת מצאו את עצמם שוב נרדפים תחת שלטון טוטליטארי שרמס ברגל גסה את מתגדיו,
ופעילים כדוגמת קרסקי שהעמידו את חייהם בסכנה פעם אחר פעם לא יכלו לשוב למולדתם בה
הם הוכרזו כסוכניו של האימפריאליזם האמריקאי. אותם שיקולים אסטרטגיים הם אלו שסללו את הדרך למשפטי נירנברג מחד ולטיהורם של עשרות אלפי פקידים נאציים מאידך. משפט הראווה איפשר לבעלות הברית לסמן מעין וי על הענשת הפושעים ולעבור להתמודדות עם אתגרי הווה באמצעות בנייתה תשתית אנטי סוייבטית המורכבת מאלפי פקידים נאציים לשעבר שהיוו את המסד והטפחות של המדינה, מערב-גרמנית, שהיוותה מיום כינונה זרוע קדמית כנגד ההתקדמותם של הכוחות הקומוניסטים ממזרח.
הסיפור היהודי שזכה
להבלטה מודגשת בכריכתו של הספר, עדותו של האיש שניסה לעצור את השואה, דווקא
הוצנע לאורכו של הספר והוא זוכה להתייחסות רק ברביע האחרון של החיבור וגם שם בשני
פרקים בלבד. שוב ניתן לראות כיצד הוצאת ספרים מהווה כלי לעיצוב תודעתי משיקולים
מסחריים, בעוד שקוראי הספר יכולים להיווכח בעיניהם שקרסקי כלל לא ניסה לעצור את
השואה אלא לכל היותר ניסה לבטא את הדיכוי הגרמני על אדמת פולין, תוך שימוש ברצח
היהודים כדוגמא לברוטאליות הגרמנית. מהדברים העולים בספר, נראה שעדותו לא הרעידה
את אמות הסיפין של הדיפלומטיה הבריטית והאמריקאית והללו ראו את רצח העם היהודי
כחלק מהטרגדיות שזימנה המלחמה ולא כאירועים המצריכים שינוי של הפרדיגמה הננקטת על
ידי בעלות הברית. ממד זה מהווה עדות טרגית נוספת, למציאות אל מולה ניצבו יהודי
אירופה מיום עלייתו של היטלר לשלטון ועד לכניעתה של גרמניה במאי 1945. חוסר
האונים, אוזלת היד והאדישות הבינלאומית עדיין מזעזעים אותי בכל פעם כאשר אני נתקל
במחקרים או ספרים הפותחים צוהר לאותן שנים אפלות.
להבלטה מודגשת בכריכתו של הספר, עדותו של האיש שניסה לעצור את השואה, דווקא
הוצנע לאורכו של הספר והוא זוכה להתייחסות רק ברביע האחרון של החיבור וגם שם בשני
פרקים בלבד. שוב ניתן לראות כיצד הוצאת ספרים מהווה כלי לעיצוב תודעתי משיקולים
מסחריים, בעוד שקוראי הספר יכולים להיווכח בעיניהם שקרסקי כלל לא ניסה לעצור את
השואה אלא לכל היותר ניסה לבטא את הדיכוי הגרמני על אדמת פולין, תוך שימוש ברצח
היהודים כדוגמא לברוטאליות הגרמנית. מהדברים העולים בספר, נראה שעדותו לא הרעידה
את אמות הסיפין של הדיפלומטיה הבריטית והאמריקאית והללו ראו את רצח העם היהודי
כחלק מהטרגדיות שזימנה המלחמה ולא כאירועים המצריכים שינוי של הפרדיגמה הננקטת על
ידי בעלות הברית. ממד זה מהווה עדות טרגית נוספת, למציאות אל מולה ניצבו יהודי
אירופה מיום עלייתו של היטלר לשלטון ועד לכניעתה של גרמניה במאי 1945. חוסר
האונים, אוזלת היד והאדישות הבינלאומית עדיין מזעזעים אותי בכל פעם כאשר אני נתקל
במחקרים או ספרים הפותחים צוהר לאותן שנים אפלות.
לסיכום, סיפורה של מדינה
במחתרת, הינו ספר מרתק המצליח לנווט בחוכמה בין החוויה הסובייקטיבית לבין ההתרחשויות
ההיסטוריות הכלליות. נראה שהשילוב בין הממד האישי לציבורי ויכולת התיאור בה ניחן
קרסקי הקנו לספר קהל נרחב של אוהדים ברחבי העולם. עבורי הייתה זו אחת הפעמים
הבודדות בהם נחשפתי באופן מקיף לפעולות ההתנגדות שהתרחשו בפולין בשנות המלחמה
(כאשר המרד בגטו ורשה היווה רק חוליה נוספת בשרשרת ההתנגדות הפולנית), ולמחיר
האישי והלאומי ששילמו הפולנים לאורכה של המלחמה. מחיר שאותו המשיכו לשלם עוד 44
שנה, עד להתנקותה של פולין מהגוש הסוביטי
המתפורר בשנת 1989, ויציאתה של פולין לעצמאות.
לנוכח זאת שבה ועולה השאלה, מדוע ספרו של קרסקי נדחק לקרן זווית במשיך 66 שנה ורק ב-2010 תורגם לראשונה וגם זאת לאחר שכבר הספר ראה אור באנגלית, פולנית וצרפתית. מדוע במדינת ישראל בה כל עדות מוצאת את דרכה למכבשי הדפוס, מסמך כה מקיף על התנגדות לכובש הגרמני לא זכתה לראות אור בדפוסים ובכך סייעה בשימורו של הנרטיב ההגמוני בדבר מקומם של הפולנים בהתנגדותם לכיבוש הגרמני.
במחתרת, הינו ספר מרתק המצליח לנווט בחוכמה בין החוויה הסובייקטיבית לבין ההתרחשויות
ההיסטוריות הכלליות. נראה שהשילוב בין הממד האישי לציבורי ויכולת התיאור בה ניחן
קרסקי הקנו לספר קהל נרחב של אוהדים ברחבי העולם. עבורי הייתה זו אחת הפעמים
הבודדות בהם נחשפתי באופן מקיף לפעולות ההתנגדות שהתרחשו בפולין בשנות המלחמה
(כאשר המרד בגטו ורשה היווה רק חוליה נוספת בשרשרת ההתנגדות הפולנית), ולמחיר
האישי והלאומי ששילמו הפולנים לאורכה של המלחמה. מחיר שאותו המשיכו לשלם עוד 44
שנה, עד להתנקותה של פולין מהגוש הסוביטי
המתפורר בשנת 1989, ויציאתה של פולין לעצמאות.
לנוכח זאת שבה ועולה השאלה, מדוע ספרו של קרסקי נדחק לקרן זווית במשיך 66 שנה ורק ב-2010 תורגם לראשונה וגם זאת לאחר שכבר הספר ראה אור באנגלית, פולנית וצרפתית. מדוע במדינת ישראל בה כל עדות מוצאת את דרכה למכבשי הדפוס, מסמך כה מקיף על התנגדות לכובש הגרמני לא זכתה לראות אור בדפוסים ובכך סייעה בשימורו של הנרטיב ההגמוני בדבר מקומם של הפולנים בהתנגדותם לכיבוש הגרמני.
