בדרך כלל אני לא חסיד של סיפורים קצרים, אני מעדיף רומנים בהם הדמויות נבנות עמוד אחר עמוד. אולם יחד עם זאת סקרנותי התעוררה לנוכח ספרו החדש של אמנון רובינשטיין (המוכר יותר כמשפטן וכפוליטיקאי ופחות כסופר, למרות שזהו ספרו הרביעי), "כניסה נפרדת". חשבתי שיהיה מעניין לראות כיצר אדם בעל ניסיון עשיר ומגוון כשל רובינשטיין יתאר את החברה הישראלית של ראשית שנות האלפיים.
הספר, "כניסה נפרדת", מורכב משמונה עשר סיפורים קצרים המגוללים מגוון רחב של אירועים המתרחשים בפינות שונות של ההוויה הישראלית. סטודנט ערבי השוכר חדר בדירתה של קשישה ערירית בראשית ימיה של האינתיפאדה השניה. אב גרוש המבקר את ילדיו. אשה החושדת שנסיעותיו של בעלה מהוות אך כסות לבגידותיו. גיבור מלחמה המנסה להתחקות אחר עקבותיו של חייל אלמוני ועוד מגוון רחב של אירועים וגיבורים המאכלסים את חיי היום יום בישראל. תחומי הכתיבה המרובים של רובינשטיין ראויים לציון, וזאת משום שכל אדם שניסה את כוחו בכתיבה יודע עד כמה קשה להיכנס לעולמם של הדמויות המרכיבות את הסיפור. הדבר קשה על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בסיפורים קצרים אשר בכל אחד ואחד מהם משתנים הגיבורים והסיטואציות המתוארות. לכן, הופתעתי מכך שרובינשטיין בחר שלא ללכת על קרקע בטוחה המורכבת מגיבורים המשתייכים לקבוצת השווים אליה הוא משתייך. כלומר, תל אביבים בורגנים שנהנים מנוחות כלכלית המאפשרת להם לשלוח יד בכתיבה לאחר פרישתם. אלא לפנות לתיאורם של דמויות הרחוקות משגרת יומו, כדוגמת, אמהות חד הוריות, חיילים, אנשי עסקים וחרדים.
הכנסת דמויות השונות זו מזו במסגרת אסופה אחת מהווה את מקור עוצמתו וחולשתו של הספר. מחד, הקורא עובר במהירות בין מגוון רחב של התרחשויות השומרות על עניין ודריכות לכל אורכה של הקריאה. מאידך בחלק מסיפוריו רובינשטיין איננו מצליח לשמור על שפתם האותנטית של גיבוריו. דוגמא לכך ניתן לראות בדו שיח בין בני זוג צעירים:
"בסדר גמור. ורק עוד דבר אחר, נשיקה לבן הקטן. אבל לא על המצח ולא על הפנים. רק על הישבן שלו, החלק והיפה ביותר. נשיקה מאבא אורי הרחוק והמתגעגע". בעוד שדיבורו של האב נשמע אמין, תשובתה של האם נשמעת תלושה לחלוטין, "כך אעשה, והוא מוסר לך נשיקה באותו מקום". דוגמאות מעין אלו ניתן למצוא למכביר לכל אורכם של הסיפורים, דבר הפוגם במידה רבה באמינותן של הדמויות ומעיד על בעייתיות מסויימת בכתיבתו של רובינשטיין.
על אף חוסר האמינות בהם מתוארות חלק מן הדמויות המאלכסות את האסופה. יצירתו של רובינשטיין ראויה לקריאה קלילה ולא מחייבת המתאפשרת ברגעים בהם אינך יכול להתרכז בעלילות מפותלות. בקיצור, ספר שיכול להיות חבר נאמן לשהייה על שפת הבריכה.
