של ילדים על מנת להעביר ביקורת חברתית על עולם המבוגרים מהווה תחבולה ספרותית עתיקת יומין עדות לה מצויה בשפע בספרות
התלמודית שנכתבה לפני כ-1,500 שנה, בה רבנים נשואי פנים אלו תינוקות של בית רבן על
מנת שיפסקו להם את פסוקם. על פי רוב במילים קצרות הילידים הצליחו לאגד רעיונות
כבדי משקל שבדרך כלל הודחקו לקרן זווית בשל חששם של המבוגרים לתוצאות אמירותיהם
לאמונתם, למעמדם החברתי ואף לחייהם. טכניקה
זו קנתה לה אחיזה לא רק במסורותיה של הכתיבה העברית אלא ניתן למצוא אותה גם בספרות
בת ימנו בה הילדים חושפים במבטיהם החקרנים את כוחות העומק של החברה בה הם חיים.
זו השתמשה גם הסופרת האמריקאית הידועה,
נל הרפר לי, בספרה "אל תיגע בזמיר" (To
kill Mocking bird ) שראה אור בארה"ב בראשית שנות ה-60 עת מאבקי השחורים והלבנים
הגיעו לנקודת רתיחה בעקבות הויכוח הנוקב בדבר הפרדה בין שחורים ולבנים בדרומה של
ארה"ב.
הספר מתאר קורותיה של העיירה הדמיונית ,מוקום, הממוקמת בדרומה של ארה"ב
בתקופת המשבר הכלכלי הגדול שהכה ללא רחם בלבנים ושחורים כאחד. סיפורה של העיירה מתגולל
מפיה של, סקאוט (צופה באנגלית), ילדה יתומה בת שמונה המבלה את ימיה יחד עם אחיה
ג'ים בינות לחצר האחורית, בית העץ שבקצה הגינה ובתי השכנים המעוטרים בערוגות פרחים
ובעובדי שירות שחומי עור. האווירה האידילית מופרת כאשר גבר שחור מואשם באונס של
נערה לבנה קשת יום. אביה, פינץ' אטיקוס העוסק בעריכת דין ובייצוגו של המחוז
בפרלמנט המקומי מונה לייצג את הנאשם ובכך
יוצא למעשה למאבק כנגד הנורמות החברתיות המקובלות בעיירה. מאבקו של האב על שמירתן
של עקרונות המשפט והצדק כדוגמת: שוויון בפני החוק וחזקת החפות עומדים בהתנגשות
לנורמות המקובלות החפצות דווקא בנטילת החוק לידיים ובשמירה על ההגמוניה הלבנה.
נקודת מבטה הייחודית של הילדה מאפשרת לסופרת לבחון את ההתנגשות בין שני מערכות
הערכים בצורה אמיצה שאינה מאפשרת למבוגרים לטשטשם במילים גבוהות או בקלישאות חסרות
פשר. פעם אחר פעם בשאלות תם מצליחה הילדה להעמיד את המבוגרים במבוכה ולחשוף את
הפערים העמוקים הקיימים בין דיבוריהם המליציים המעוגנים במוסר נוצרי לבין מציאות
חייהם בה יחסי הכוחות החברתיים המכופפים את הנורמות לשמירתה של ההגמוניה המקובלת.
מובנם העמוק של המושגים העומדים בבסיסה של החברה. הצריכה את המבוגרים להתמודד עם
הסתירות העומדות בבסיס התנהגותם. כיצד הם יכולים לדבר על צדק בעוד שחבר המושבעים
מרשיע את הנאשם וזאת לאחר שהובהר למעלה מכל ספק סביר שהטענות נגדו שקריות? מדוע
למרות שהשחורים מהווים רוב באוכלוסייה אין להם ייצוג בקרב גורמי השלטון וקובעי דעת
הקהל? שאלות אלו נשארות פתוחות ומדממות לאורכו של הסיפור שבסופו של דבר נחתם במעין
צדק פואטי, הנכפה על המציאות המעוצבת על ידי בני אדם שאינם תרים בהכרח אחר צדק. מתווה סיפורי זה משקף תפיסה תיאולוגית נוצרית-פרוטסטנטית הרואה בסדר האלוהי גזרת גורל שמעשיו של האדם אינם משפיעים עליו, אלא למראית עין בלבד. מימושה של התכנית האלוהית היא זו המהווה הוכחה לצדק הגומל לרשע כגמולו עוד בעולם הזה וצדיקותו של הצדיק עומדת לו הן לעולם הזה והן לעולם הבא.
מתמקדת בחשיפתן של התנועות הטקטוניות
המעצבות את החברה אותה היא מתארת. אך בסופו של דבר היא מכירה בכוחה המוגבל ליצירתו של שינוי חברתי על כן בצר פה היא
מציגה שני נתיבים של התמודדות עם המציאות הצבועה והאכזרית. האחד, פניה למעשים
קטנים שאינם דורשים מהפכות חברתיות כדוגמת הקראת סיפורים לזקנה ערירית הנמצאת על
סף העולם הבא, מתן הגנה משפטית לנאשם. השנייה, התרחקות והסתגרות תוך הקטנת המפגש עם
האוכלוסייה הסובבת (מהלך אותו סיגלה המחברת בארוחות חיה שהתאפיינו בהתבודדות
והתרחקות מתמדת מאור הזרקורים וזאת לעומת האהדה הרבה בה התקבלה יצירתה הן בארה"ב והן מחוצה לה).
להקרבה מציגה המחברת דרך ביניים של מעורבות המכירה במוגבלויותיה. זוהי כתיבה אנטי
מהפכנית מובהקת שאימוצה על ידי הממסד הפוליטי והספרותי אינה מפתיעה. לדעתי חיבוק הדוב שקיבלה היצירה מצוי בכך שהחיבור כולל את נוסחת הקסם הקוסמת לאליטות השליטות משחר ימי
ההיסטוריה. מחד הצגת העוולות החברתיות ומאידך היעדר קריאה לביצוען של
מהפכות גדולות אלא לכינון של תהליכי שינוי המשמרים את הסדר הקיים עם הוצאת קיטור מעת לעת.
אחרונה על התרגום, לצערי מבלי משים הגעתי
למהדורה הראשונה של הספר וזאת משום שהוצאת "עם עובד" הוציאה את הסיפור במהדורה
מחודשת ב-2010 אך במהדורה זו רק החליפה את הכריכה בעוד שהספר כלל את תרגומו המיושן
של צבי ארד (כיום ישנה מהדורה עם תרגום מחודש שראתה אור ב-2015) תרגומו של ארד אינו
מצליח לשמור על שפתם הייחודית של ילדים בגילאי היסוד ובכך הוא מחמיץ את ההישג הספרותי המרכזי של הספר
המצוי ביכולת לתאר מציאות מורכבת מנקודת מבטם של ילדים רכים. השפה המליצית בה בחר
ארד הקשתה עלי מאוד ולמעשה פעם אחר פעם כמעט והתייאשתי מהקריאה אולם בשל המוניטין
הרב שצבר החיבור והסקרנות שאחזה בי לאחר הקריאה בספרה השני, ניצב כל הלילות (עם עובד, 2015) , עזרתי
כוחות פעם אחר פעם וזאת על מנת להגיע לקו הסיום. מדהים עד כמה תרגום קלוקל יכול
לפגוע בהנאת הקריאה עד לכדי כך שהיצירה מקורית פשוט נדחקת לקרן זווית.
"אל תיגע בזמיר", הינו ספר מעניין המשלב בצורה מיטבית בין רומן
התבגרות לבין מניפסט חברתי. הכתיבה הקולחת והשילוב בין עולם הילדים לעולם המבוגרים
יצר קונפליקט שהלך והתעצם ככל שהתפתחה
העלילה ונוספו לה עוד ממדים שהעצימו אותה עד לסופה המפתיע שדמה יותר לספרות מתח
קצבית. מבחינה חברתית נדמה שהיום שישים שנה לאחר כתיבתו הפתרונות המוצעים על ידי המחברת נדמים יותר
כבריחה והסתגרות מאשר כקריאה לשינוי חברתי רדיקאלי, בכך נשאר החיבור כחיבור בורגני
המשאיר את הקוראים באזור הנוחות המשמר את הסדר הקיים תוך הסתפקות בשינויים
מינוריים בלבד.
נל הרפר לי, אל תיגע בזמיר, משכל, 2015. תרגם מאנגלית:מיכל אלפון
