לפני מספר שבועות העברתי סדנא בקורס מ"פ. כתשורה בסוף הסדנא קיבלתי את ספרו של יוני שיטבון, תחת אש (ידיעות אחרונות, 2016). הספר המתאר את קורותיו כמפק"צ באגוז, מ"פ רובאית בחרוב וקמב"צ בגדוד 51 של חטיבת גולני. בין השנים 2006-2000. בששת השנים הללו שיטבון הספיק לסגת מלבנון, להילחם בטרור באיו"ש וברצ"ע במסגרת מבצע "חומת מגן" ולסיום להשתתף במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. כאשר גולת הכותרת של שירותו היה הקרב של גדוד 51 בעיירה הלבנונית בית-ג'בל.
בתום הקריאה אני יכול להגיד בפה מלא שמפקדי הקורס עשו בחירה טובה ושהספר מתאים לא רק לחובבי ספרות צבאית אלא ובעיקר לדרגי הפיקוד הזוטר במערך השדה. תחת אש מתמודד עם דילמות פיקודיות מהבאנליות של היום יום ועד ללחימה עזה עם ארגוני טרור לכל אורך גבולותיה של מדינת ישראל. בהלימה לאופני החשיבה של החטיבה מס' 1 שיטבון אינו הולך סחור סחור אלא הוא שומר על כתיבה ישרה, ממוקדת ונעדרת התפלספויות מיותרות. לכל אורכו של הספר אהבתי מאוד את המזיגה בין ישירות לבין אותנטיות ועומק. המאפשר להכיר מלבד האירועים המבצעיים את עולמו הערכי-תרבותי של המחבר הספוג ציונות, אהבת הארץ, משפחתיות וזיקה עמקה למורשת ישראל.
תחת אש דילמות פיקודיות אותנטיות
בשפה נגישה מאוד ובלי ליפול לקלישאות מצליח הספר,תחת אש, לגעת בדילמות המרכזיות של מפקדים בראשית דרכם הפיקודית.
- כיצד להתמודד עם תרבות ארגונית קלוקלת בפלוגות הוותיקות?
- שיתוף בקבלת החלטות במצבי קיצון תחת אש?
- כיצד להתמודד עם אכזבה מהיעדר גיבוי מהדרג שמעליך?
- הנעת חיילים תחת אש בין הכלה לקשיחות
- מהי הדרך למציאת הקול הפיקודי האותנטי המתאים לך
העיסוק בכל אחת מהדילמות משלב תמיד היבטים מנהיגותיים וערכיים, שיחדיו ממש נותנים כלים ישימים למפקד הצעיר הנדרש למענים ממוקדים ויעילים בזמן קצר. שוב גם כאן שיטבון אינו מתפלסף אלא סל מענים ישיר המותאם לחיים עצמם.
תחת אש בשדה הקרב ובשולחן התחקירים
מלבד הדילמות הפיקודיות אהבתי מאוד שהמחבר לא מתחמק מנושאים קשים בתרבות הצבאית שלנו. לדוגמא, העדר גיבוי של הדרג הפיקודי סביב מקרי קצה. בכנות ובאריכות לא אופיינית מתאר שיטבון כיצד לאחר תקרית בה נהרג אחד מחייליו קידומו בחטיבה נעצר. יותר מעצירת הקידום המקצועי כואב שיטבון את העדר הכנות והשיח הפתוח סביב המקרה. הודות לתושייתו והמצפן הערכי המנחה אותו הצבא לא הפסיד מפקד מוכשר. אולם הצלקות של האירוע בו המג"ד והמח"ט לא גיבו אותו ויחד עם ההתמודדות עם האובד היה עליו להתמודד עם רגשות אשם הנובעים מערבוב בין שגיאה לתקלה, קשים לקריאה. המקרה הוא תמרור אזהרה למפקדים שהמצפן הערכי שלהם מתבלבל במעלה מסלול הדרגות. הציטוט שמסיים את הפרק תפס אותי מאוד
"גיבוי לפקוד קורה כאשר אתה כמפקד עלול לשלם מחיר אישי בעקבות כך. אחרת זהו רק סממן סתמי של חברות" (עמ' 75).
קרב בינת ג'בל ערכים במבחן האש
חלק ניכר מהספר מוקדש לקרב של גדוד 51 בכפר בינת-ג'בל ב-26 ביולי 2006. בקרב נפלו 8 לוחמים מהוא נחרט בתודעה הציבורית הודות לגבורתם העילאית של סמג"ד הגדוד רועי קליין הי"ד וסמ"פ הפלוגה, אלכסנדר שוורצמן הי"ד. שיטבון סוקר בהרחבה את האירועים שקדמו לקרב ואת שינויי המשימה הרבים שקדמו לו כולל מעבר מקרב התקפה לפשיטה. ולאחר מכן שימוש בהגדרות לא ברורות כמו לפיתה ושליטה במרחב שיצרו בלבול בקרב הכוחות. בנוסף לכך החשש מהימצאות מתנועה באור יום הובילה לכך שהמפקדים בשטח פעלו במהירות מתוך רצון להכנס לבתים לפני אור יום מחשש מצלפים וטילים. הדבר הוביל לניתוח שטח לקוי ולכניסה לשטח נחות. זהו לא המקרה היחיד שהמיינד-סט של איו"ש הוביל דווקא את אנשי החי"ר להכנס לבתים ובכך להפוך את השטח הבנוי למלכודות מוות. אירוע דומה התרחש גם כן במלחמה עם גדוד הגדחה"ן של חטיבה 551 בו נהרגו 9 לוחמים בעודם שוהים בבית הנמצא בשטח נשלט שספג התקפת טילי נ"ט.
לאורך כל תיאור הקרב מתמקד שיטבון ברוח הלחימה שאפיינה את החיילים ואת מפקדי הכיתות שנאלצו להוביל את הלחימה לאחר שכלל שדרת הפיקוד נפגעה. שוב היה ניתן לראות כיצד ערכים ורוח יחידתית באים לידי ביטוי במצבי קיצון וכן כיצד הדבקות ביסודות הלחימה מסייעים בזמן אמת. השילוב בין רוח לחימה ,מקצועיות צבאית (חיפויים לקרוב ולרחוק, הכוונת כוחות מסייעים, ניתוח שטח), פיקוד מותאם המדבר בגובה העיניים מחוללים את השינוי. שיטבון מתאר פעם אחר פעם כיצד הלוחמים חתרו למגע, חילצו את חבריהם תחת אש ולמעשה למרות האבדות הכבדות הצליחו להכניע את האוייב. האכזבה מהמשך ניהול הלחימה והנסיגה מהעיירה ביום שלמוחרת הקרב ניכרת בין הדפים. שוב היה קשה לקרוא על הפער שבין הדרג הטקטי לדרג האסטרטגי והתחושות הקשות המתלוות לכך שההצלחה לא מונפה להמשך ההתקפה.
תפקידו של המפקד לא נגמר בסוף קו מטרות
חלק משמעותי נוסף מוקצה בספר, תחת אש, לעיבוד חווית הלחימה עוד בשטח דקןת אחדות תום הקרב. לאחר פינוי הפצועים כאשר ההרוגים עוד ממתינים לשעת כושר להחזרתם לקבר ישראל. שיטבון והמג"ד מבינים שתפקידים הפיקודי לא הסתיים. הם עוברים בין המחלקות משוחחים עם החיילים ונותנים למשתתפי הקרב אפשרות לפרוק, לעבד ולקבל כתף ותמיכה בזמן אמת. לשמחתי תפיסה פיקודית זו ממשיכה להתקיים גם בקרב ההנחיות של ענף ברה"ן בצה"ל וגם בפעולות הפיקודיות של מפקדים לאורך המלחמה. בפודקסט "כינוס קודקודים" מפקדים העידו פעם אחר פעם על החשיבות של הירידה לשטח והשיח עם החיילים בעיקר לאחר אירועים עם נפגעים. בנקודה זו דווקא ההגעה הישירה של המג"ד והמ"פ יוצרת אפקט משמעותי של חזרה לתפקוד מיטבי.
לסיכום, תחת אש, מאת יוני שיטבון הוא ספר קצר, ממוקד ושימושי היכול להוות מודל לחיקוי עבור מפקדים מרמת מ"כ ועד מ"פ. הבחירה בו כספר המחולק בקורסי פיקוד צה"לים מהווה סממן נוסף לרצון של קורסי ההכשרה להתחבר לשטח ברגליים. לא סיפורי השראה מעבר לים או תיאורי קרבות של גנרלים אלא חיבור אותנטי של מפקד מגולניהיודע להתמודד עם שירי רובאית בארוחת שבת במוצב ולאחר מכן להוביל את אנשיו בשדה הקרב. ממש כמו בחיים עצמם בהם קשה מאוד לבצע הפרדות ולהמשיך ולתת מענה מיטבי בזמן את לכלל חיילי הפלוגה. .
ספר מומלץ נוסף על פיקוד זוטר במלחמת לבנון השנייה,מן המדבר והלבנון , מאת עשהאל לובצקי (שגם מתואר בספר)
