מפקד פלוגה הוא הקצה המבצעי של כל תוכנית אופרטיבית. בסופו של דבר החצים הכחולים מתכנסים ליחידות קטנות שהופכות את התכנון מרעיון למציאות. בשונה ממפקד המחלקה מפקד הפלוגה כבר צריך לחשוב מערכתית ולהבין כיצד הוא מפעיל את אנשיו בהקשר הגדודי הרחב. לכן עליו לתפוס את תמונת הקרב הגדודית, להסתייע בכוחות אחרים ולסייע להם על מנת שיוכלו לעמוד במשימתם. על האחריות הזו מונחת על פי רוב על כתפיהם של אנשים צעירים הנדרשים למנהיגות ויכולת מקצועית גבוה. האתגר המקצועי והפיקודי מרתק אותי ועל כן יש לי חיבה יתרה לספרות שעוסקת בחייו של מפקד הפלוגה. לא ממעוף הציפור, לא כאסטרטגיה גבוה אלא כהתמודדות הנטוע עמוק בשטח.
אחד מהספרים הקלאסיים בתחום הוא ספרו של ריצ'רד מקדולנד המספר מכלי ראשון את סיפורו האישי כ מפקד פלוגה. מקדולנד הוביל פלוגת החי"ר שבפיקודו במשך חצי שנה החל מהקרב על הארדנים (הבקעת קו זיגפריד) בדצמבר 1944 ועד לתום המלחמה במאי 1945 עת הגיעה פלוגתו לצ'כוסלובקיה. תקופת הלחימה הארוכה זימנה למקדונלד חוויות פיקוד מגוונות שנושאות בחובן תובנות רלוונטיות גם שמונים שנה לאחר התרחשותן.
שש תובנות שלא התיישנו ממרחק הזמן
תחלופת כח אדם- במלחמת העולם השנייה שיטת האיוש בצבא האמריקאית הייתה בהזנה פרטנית. כלומר הפלוגה קיבלה איוש מחודש של חיילים חדשים שהוכנסו לפלוגה כיחידים. זאת לעומת שיטת ההזנה הגרמנית שבה שובצו מחלקות\פלוגות מלאות. השיטה האמריקאית הובילה לפערים גדולים בניסיון הקרבי ובכך שהמפקדים ובוודאי מפקד הפלוגה לא הכירו את אנשיהם. מלבד זאת הפער העצום בניסיון הוביל לכך שהחיילים החדשים נפגעו באחוזים גבוהים משום שהוטלו לקרבות בהם לחמו לוחמים מנוסים. בשנים האחרונות עד חרבות ברזל בישראל שיטת ההזנה הייתה אורגנית. אולם עם העלייה בעצימות המלחמה אנו עדים במערך המילואים ליותר ויותר הזנות פרטניות. מה שמוביל לפגיעה באורגניות ולפערים מקצועיים. זהו שינוי שעתיד עוד לשנות את מידת הכשירות של היחידות הלוחמות.
מתח בין הפיקוד הגדודי\חטיבתי לפלוגה- הספר גדוש בדוגמאות בהן הפיקוד הבכיר מנותק מהמתרחש בחזית. הדיווחים החלקיים, פערי התקשורת והרצון לעמוד במשימה של הרמה הממונה, מציבים את מפקד הפלוגה הניצב בחזית לא פעם בפער בין הרצוי למצוי. כאשר מדובר על גורל אנשיו הפער הוא בלתי נסבל. היה מעניין לראות כיצד מקדולנד מסביר את המצב למפקדיו, מנסה למצוא פתרונות יצירתיים ולעיתים מעגל פינות. המתיחות המובנת הזו באה לידי ביטוי מובהק גם בפרק שמונה "הפטרול האחרון" בסדרת המופת "אחים לנשק" המתארת את סיפורה של פלוגת איזי שמסלול לחימתה דומה מאוד למסלול פלוגתו של מקדולנד.
קרב משולב- מדהים לראות שכבר לפני שמונים שנה היה ערך רב לקרב המשולב של שיריון-חי"ר. המכונות האימתניות שנכנסו ללחימה רק במלחמת העולם הראשונה התגלו כמכסת אש משמעותי לכוחות הרגליים החשופים. השימוש הנכון המתואר בספר מראה כיצד שימוש מקצועי באמצעי התצפית, בכוח האש ובמהירות התנועה מחוללים את התפנית הרצויה בשדה הקרב.
כוחם של יחידים- כמו בספר "אנשים תחת אש" מאת מרשל שוב ושוב מתגלים כוחותיהם של יחידים היוצרים את השינוי. הסטטיסטיקות מדברות על כך שרק 15% מהלוחמים ממש משתתפים בקרב ויורים אש אפקטיבית על האויב. אלו מעטים מאוד שיוצרים במעשים את התמורה בשדה הקרב. מקדולנד מודע לכך ומנצל את גבורתם של היחידים כדי לשנות את תמונת הקרב הפלוגתית. לאורך הספר ניתן לראות כיצד אותם גיבורים מתגלים פעם אחר פעם ולרוב אין להם מאפיינים ייחודים, אלו הם אנשים שמבינים את גודל השעה ופועלים.
מיקום המפקד- בימיו הראשונים כ- מפקד פלוגה. מקדולנד ניסה להיות בפטרולים הקדמיים. מחד זה עורר באנשיו אמון ומאידך הגדיל את סיכוייו להיפגע. הסמלים הוותיקים אמרו לו שעליו להתמקם באופן שיאפשר לו לראות את הקרב בצורה הוליסטית ולא רק את נקודת החוד. זוהי דילמה שפוגשת מפקדים שוב ושוב המתקשים להבין מה המקום הנכון בעבורם בשדה הקרב. בהמשך לאחר שהתבגר בתפקידו שינה מקדולנד את מקומו בין המחלקה הראשונה לשנייה ובכך הגדיל את יכולותיו לפקד ולראות את התמונה הרחבה (סיוע לכוחות שכנים, טיווח ארטילריה ושימוש בכוחות חבירים) ולא בהכרח בקו הראשון של הלחימה. ההתבגרות בתפקיד חוללה שינוי שאפשר לו לממש את פיקודו בצורה מיטבית.
עיגול פינות- לקראת סוף המלחמה גדל החיכוך של הכוחות הלוחמים עם האוכלוסיה האזרחית. החיילים המותשים פגשו נשים נרגשות, שלל רב מאקדחים מעוצבים ועד למרתפי יין. הפקודות בדבר קשר עם האוכלוסיה וביזה היו ברורות. אך מקדולנד הבין שעל מנת לשמור על לכידות המסגרת עליו להעלים עין ולעגל פינות. הוא לא זנח את מקצועיותו אך ידע להתאימה למציאות ולזמן הייחודי.
מפקד פלוגה צריך ריענון בדחיפות
לסיכום, מפקד פלוגה הוא ספר שמאפשר הצצה להתמודדויות הפיקודיות של מפקד פלוגה הנמצא בקצה החץ הכחול. התרגום המיושן (הספר ראה אור ב-1959) מעיב מאוד על הקריאה. במקום שפה מחוספסת של חיילים הקורא מקבל מילים ארכאיות כמו "קשישא, התועיל נא והכוח הקדמוני" קצת קשה להיכנס ללהט הקרב שמשפטים כמו "התקדם קשישא למחפורת" נמצאים כחלק מתיאור הקרב. היה ראוי שהוצאת מערכות תוציא לספר מהדורה מעודכנת עם תרגום חדש (כרגע רק החליפו את הכריכה) בעיקר כאשר הספר מוגדר כחלק מספרות החובה של קורס מפקדי הפלוגות בצה"ל (לרשימת ספרי החובה בקורס מ"פ חי"ר- לחץ כאן)
צ'רלס מקדולנד, מפקד פלוגה, הוצאת מערכות, 1959 תרגם: אלוף במיל' עוזי נרקיס
לספרים נוספים המוגדרים כספרי חובה לקורס מ"פים במערך החי"ר
נקודת מבט נוספת מאת גל פרל (מערכות, 2020)- לחץ כאן
